השורש שׁ־כ־ל נגזר כנראה משורש שמי קדום (מקבילות באוגריתית: תכל, ארמית: תְּכֵיל, ערבית: ת'כל) והוא מופיע בתנ"ך בהקשרים של מות פרי בטן ולכן מתייחס לרוב לנשים נקבות בעלי חיים.
בעברית החדשה חלו צמצום והרחבה במשמעות השורש, והוא משמש בעיקר בקשר למוות במסגרת הצבא, אך לא רק עבור הורים שאיבדו את צאצאיהם, אלא לכלל בני המשפחה אחרים ואף חברות, קהילות וגופים גדולים יותר.
ר' בערך שְׁכוֹל לעיל. מצויה בצורה יחידאית - ”בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ“ (ישעיהו מט, פסוק כ) כדמוי בצורת נחמה עבור ציון, שבימי גלותה ניבאו לה לידת-שכול ,לידת מוות.
יש להוסיף לדף זה את הערך: שִכּוּל.
ערך בוויקיפדיה: שכול