שחרר

שִׁחְרֵר[עריכה]

לשון חז"ל שלח לחופשי; הוציאו מהמקום בו היה סגור ונתן לו ללכת.
- ”כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ד, משנה ד)
- ”מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלָד עָבֶד; שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ג, משנה יג)
- מפקד הכלא שחרר את האסיר בתום תקופת מאסרו.

משקל שִׁפְעֵל מן השורש ח־ר־ר, שמשמעו חופש, למשל: חירות, בן חורין, ובלשון המקרא חֹר 'אציל, אדם נכבד'.

השורש שׁ־ח־ר־ר הוא שורש מגזרת המרובעים.