מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שופין
|
הגייה* |
shofin
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ו־ף
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ שׁוֹפִינִים; שׁוֹפִין־, ר׳ שׁוֹפִינֵי־
|
- לשון חז"ל כלי־יד לעיבוד שבבי ולליטוש חלקי מתכת ועץ בעיקר, המורכב מפיסת פלדה קצרה שעליה חרוצים זיזים ובליטות חדים.
- ”וְשׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִִסְקֻטְלָא... קִרְטְסָם, וְשָׁפָן בְּשׁוֹפִין - טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה א) (ושולי קערה ושולי מגש... החליקם (בגיר) וליטשם בשופין – טמאים.)
- השיניים החרוקות בגוף השופין נקראות – מחרוקת.
- מארמית: שׁוֹפִינָא. ועד הלשון העברית, מילון למונחי הטכניקה (תרפ"ט), 1929.
פרשנים מפרשים[עריכה]
- פירוש ר' עובדיה מברטנורא לכלים ל א: בשופין - כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז.
- שופין עגול
- שופין שטוח
- שופין מחט
- שופין עדין
- שופין גס
מילים נרדפות[עריכה]