שוטר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] שׁוֹטֵר
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שוטר |
| הגייה* | shoter |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ט־ר |
| דרך תצורה | משקל פּוֹעֵל |
| נטיות | נ' שׁוֹטֶרֶת; ר' שׁוֹטְרִים, שׁוֹטְרֵי־; נ"ר שׁוֹטְרוֹת |
- אדם הנמנה על כוחות הביטחון העוסקים בשמירה על הסדר הציבורי ואכיפת החוק.
-
- "שוטרים מנומסים ולבושים שחורים צועדים שם בשלוה ומגינים על המטיילים והשוכבים מפני איזו מפריעים בלתי נראים." ("ראש־חודש מאי", יוסף חיים ברנר)
- "וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר" (שמות ה, ו)
- "ר' אלעזר בן שמוע אומר אם יש שוטר יש שופט אם אין שוטר אין שופט" (מדרש תנאים לדברים טז, יח )
-
[עריכה] גיזרון
- פירוש המילה במקרא שונה במקצת מהמשמעות המודרנית, שכן השוטרים בימים ההם עסקו בעבודה פקידותית ברובה ( "וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים" (דברי הימים ב' לד, יג)), אך גם באכיפה של פסיקת השופטים. מקור המילה בשורש השמי שׁ־ט־ר שמשמעותו היסודית היא כתיבה: אכדית - šaṭāru (כתיבה), šāṭiru (סופר, לבלר).
[עריכה] פרשנים מפרשים
- רש"י: שופטים ושוטרים - שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.
- רשב"ם: השפטים מצוים לשוטרים [לרדות באלו] המסרבים בדברי השפטים.
- אבן עזרא: ושוטרים - הם המושלים, מגזרת שוטר ומושל (משלי ו, ז), וכן משטרו בארץ (איוב לח, לג). והטעם, כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות.
- מצודת ציון: שוטרֵי - הם הממונים להשמיע להעם דברי המושל ולהכריח על קיומם.
[עריכה] מובאות נוספות
- "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח)
[עריכה] צירופים
[עריכה] תרגום
|
|
