רטב

רָטׁב, רָטוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רטוב
הגייה*	ra'tov, ratuv
חלק דיבר	שם־תואר
מין
שורש	ר־ט־ב
דרך תצורה
נטיות	נ' רְטֻבָּה או רְטוּבָה; ר' רְטֻבִּים או רְטוּבִים, נ"ר רְטֻבּוֹת או רְטוּבוֹת

1. נושא נוזלים או ספוג בנוזלים (בפרט במים).

   • השולחן רטוב כיוון שנשפכו עליו מים מכוס שעמדה עליו.
   • בעת שטיילנו ברחוב החל לרדת גשם. חזרנו הביתה בבגדים רטובים.

הערה

הצורות ההיסטוריות הן רָטׁב (ratov), רְטֻבּה (r^etubba), רְטֻבִּים (r^etubbim) וכולי. בעברית המודרנית התפתחו צורות חלופיות: רָטוּב (ratuv), רְטוּבָה (retuva), רְטוּבִים (retuvim) וכולי. הצורות החלופיות הן הנפוצות כיום, בייחוד בלשון הדיבור. הן הצורות ההיסטוריות והן הצורות החלופיות נחשבות תקניות.

גיזרון

• השורש ר-ט-ב מופיע במשמעות זו בתנ"ך. יש שורשים מקבילים במשמעות זו גם באכדית, בארמית ובערבית.

ניגודים

• יבש

תרגום

• אנגלית: wet‏‏‏‏
• ערבית: رَطْب‏, مَبْلُول‏‏‏‏

ראו גם

• לח
• מימי
• נוזל