קרבה

קִרְבָה[עריכה]

היות הדבר קרוב.
- ”וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן – כְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב; יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.“ (ישעיהו נח, פסוק ב)
- ”וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב; שַׁתִּי בַּאדֹנָי יהוה מַחְסִי, לְסַפֵּר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶיךָ.“ (תהלים עג, פסוק כח)
- בזמן הסגרים של הקורונה, להרבה אנשים היה חסר תחושת קרבה.