קמח

קֶמַח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קמח
הגייה*	kemakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־מ־ח
דרך תצורה	משקל קֶטַל
נטיות	ר' קְמָחִים, קֶמַח־

1. גרגרים של תבואה, ובפרט דגן, שנטחנו לאבקה.

   • "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח ו)
   • "וַיְהִי לֶחֶם-שְׁלֹמֹה, לְיוֹם אֶחָד: שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח" (מלכים א ה)
   • "המפריש חלתו קמח--אינה חלה, וגזל ביד כוהן" (משנה חלה ב ה)

גיזרון

• מקבילה בערבית قَمْح (קַמְח), שמשמעה חטה.

צירופים

• אם אין קמח אין תורה
• טחנת קמח
• קמחא דפסחא
• קמח לבן
• קמח מצה
• קמח מלא
• קמח תירס

נגזרות

• קימחון
• קמחי

תרגום

• אנגלית: flour‏‏‏‏
• רוסית: мука‏‏‏‏

́

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: קמח

קִמֵּחַ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	קימח
שורש וגזרה	ק־מ־ח
בניין	פועל

1. פיזר קמח על דבר מה.

   • הטבח קימח את הכתיתה, ואחר טבל אותה בבלילה.

גיזרון

• מהמילה קֶמַח.

תרגום

• אנגלית: flour‏‏‏‏

קֻמַּח

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	קומח
שורש וגזרה	ק־מ־ח
בניין	פועל

1. שפוזר עליו קמח.

   • הבצק קומח היטב בידי הטבח.

גיזרון

• מהמילה קֶמַח.