צפור
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
ציפור |
| הגייה* |
tsipor |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' צִפֳּרִים או צִפּוֹרִים |
- בעל חיים מממחלקת העופות, מעופף מכוסה נוצות ובעל כנפיים.
-
- "קֵן לַצִּפּוֹר/ בֵּין הָעֵצִים,/ וּבַקֵּן לָהּ/ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים." ("קן לציפור", חיים נחמן ביאליק).
- "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו)
- "צפור קטנה אי זו היא? צפור קטנה זה דרור" (תוספתא, מסכת שבת, פרק ח, הלכה יט)
- בהשאלה כינוי לאדם חופשי ומשוחרר.
-
- "אז דומה לך כאילו כל העולם לא נברא אלא בשבילך, והנך ציפור דרור בכל חללו של עולם, הרי אתה עומד ברשות עצמך ואין לזר אתך, לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא." ("יוסל הגנן", שלום עליכם)
- "מאס לעבוד את אדמתו כאביו וכאבי אביו ובחר בחיים שאין בהם עמל ועול ויהי חפשי כציפור ביערות, בדרכים הרחבות." ("הגזלן", יוסף לואידור)
- למילה מקבילות בשפות שמיות רבות: אוגריתית, פיניקית – ṣpr; ארמית־סורית – ṣeppǝrā; ארמית־מנדעית – ṣipra; ערבית – عُصْفُور (עֻצְפוּר) ועוד. גיוון הצורות מקשה מאוד על שחזור הצורה הפרוטושמית המקורית: לא המבנה התנועתי בלבד אלא גם שלד העיצורים עצמו משתנה משפה לשפה: עצר, צפר, עצפר. יש מי שמסביר את המגוון הזה בהשערה שבמקור היו קיימות שתי מילים שונות עבור המושג "ציפור", שהשלד העיצורי שלהן היה אולי *עצר ו-*צפר (אין טעם לנסות לשחזר את מבנן התנועתי המדויק). מילים אלה התמזגו באופנים שונים בשפות השמיות השונות. קשה לאמת או להפריך סברה זו, אך תופעה זו של מיזוג או השפעה הדדית בין מילים שאינן קרובות במוצאן, בשל דמיון פונטי או סמנטי מקרי ביניהן, מוכרת בהתפתחות הלשונות.
- תנועת החולם בצִפּוֹר משקפת מבחינה היסטורית תנועת o (< u*) קצרה מקורית ולא o ארוכה, כפי שמעידה היחטפותה בצורת הריבוי (ולכן ראוי היה למעשה לנקדה בחולם חסר בהתאם לכללי הכתיב ה"דקדוקי" האחיד). תנועת החולם לא נחטפה כרגיל לשווא נע אלא לקמץ קטן שמשמר את איכותה. תופעה זו מוכרת במילים אחדות, ובפרט יש להזכיר בעניין זה את הזוג שִבֹּלֶת/שִׁבֳּלִים: הן בצִפֳּרִים והן בשִׁבֳּלִים העיצור המנוקד בקמץ קטן הוא שפתי (פ"א ובי"ת בהתאמה), ויש יסוד להניח שעובדה זו סייעה לשמירת איכות תנועת החולם, שאף היא מבוטאת בעיגול השפתיים.
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] קישורים חיצוניים
