צב
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
צב |
| הגייה* |
tsav |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' צַבִּים; צַב־, ר' צַבֵּי־ |
- בעל חיים זוחל המאופיין בשריון גדול וחזק המכסה את גופו ובתנועתו האיטית.
-
- "מן הצבים נמצא על הרוב הצב הארצי [...] ולפעמים גם את הצב המימי בעל זנב קטן." ("ארץ חמדה", נחום סוקולוב)
- "צב זה הצב למינהו לרבות מינים של צב חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא. כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר מה רבו מעשיך ה' וגו' - יש לך בריות גדילות בים וגדילות ביבשה, גדילות בים אם עלו ליבשה מתו, והגדילות ביבשה אם עלו בים מתו..." (ספרא, שמיני, פרשה ה)
- המילה משותפת לשפות שמיות נוספות - היא מצויה בערבית: ضَبّ (צַ'בּّ, "לטאה"), כמו גם בארמית ובסורית. המילה מופיעה מספר פעמים במקרא, אך מתייחסת למובנים שונים: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ" (ויקרא יא, כט), כאן מדובר בבעל חיים קטן (השווה פירוש רש"י: "והצב - פרוי"ט [קרפדה] שדומה לצפרדע"); "וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז, ג), וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת" (ישעיהו סו, כ), כאן ייתכן שמדובר בבעל חיים גדול כדוגמת השור (פירוש אבן עזרא), אך רוב הפרשנים מפרשים את המילה כסוג עגלה שאופיינה בחלק עליון המכסה עליה (לפירוש זה יש מקבילה באכדית). ייתכן כי מכאן הייחוס לבעל החיים הידוע כיום כצב, שגופו מכוסה שריון.
[עריכה] מובאות נוספות
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] קישורים חיצוניים
