פק

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

פָּק[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה פ־ו־ק
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא [נדיר] התנודד, רעד, זעזע.
    • ”בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק (ירמיהו י, פסוק ד) = "הם חיזקו אותם במסמרות ובמקבות, כך שהם לא יתנודדו"[1]
  2. לשון המקרא בהשאלה מן (1): [נדיר] כשל.
    • ”כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה“ (ישעיהו כח, פסוק ז) = "כשלו במשפטים הפלילים שלהם"[2].

גיזרון[עריכה]

  • משמעו הכללי של השורש הוא 'התנודד, זעזע, רעד'[3], קשור אל פקק ופקפק[4] (משם פִּקְפֵּק 'היסס'). משם המילה פיק 'רעד' (בעיקר בביטוי פיק ברכיים) והמילה פוקה 'זעזוע' ולכן 'תקלה, מכשול'.
  • קיים גם במקרא שורש פ-ו-ק אחר שמשמעו הכללי 'יצא'[5] (משם הפיק), שמקביל לשורש ארמי נ-פ-ק 'יצא' שהושאל בעברית חדשה (משם ניפק, הנפיק).
  • פעמיים במקרא, בפסוקים לעיל.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • לא מופיע בפסוק בארמית ”וְאָמַר [...] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ“ (דניאל ג, פסוק כו) = "צְאוּ ובּוֹאוּ": שם מופיע השורש הארמי נ-פ-ק (ציווי, רבים: פֻּקוּ), שמשעמו 'יצא' ומקביל לשורש עברי פ-ו-ק אחר, ראו הפיק.

ראו גם[עריכה]