מופיע במקרא כשם כולל לתופעות הקשורות בהתעבות האוויר, כגון - עב, ערפל, נד מים (עַמּוּד-עָנָן), עשן פולחני ("עֲנַן-הַקְּטֹרֶת") ועוד. מתוך 90 הקרויות מקראיות של תיבת ענן כתופעת טבע רק בפעם אחת מופיע "ענן" בזיקה ישירה לגשם, ובעוד שלוש בזיקה עקיפה לגשם. לפיכך אין הענן המקראי זהה לחלוטין לתפיסת הענן בתקופה המודרנית, שכן ברובם המכריע של המקרים, אין מדובר בהכרח בתופעה הקשורה בירידת ממטרים [1].
ילקוט שמעוני (בראשית ב, ו) חמשה שמות נקראו לו: אד, ענן, נשיא, עב, חזיז. עב - שהוא מעבב פני רקיע. אד - שהוא שובר לבעלי שערים. ענן - שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו. נשיא - שעושה את הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז - שעושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות כמה דאת אמרת 'חזון ישעיהו'.