עורך דין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עוֹרֵךְ דִּין[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עורך דין
הגייה* orekh din
חלק דיבר צרף
מין זכר
שורש ע־ר־ך, ד־ו־ן
דרך תצורה
נטיות ר' עוֹרְכֵי דִּין; נ' עוֹרֶכֶת דִּין, ר' עוֹרְכוֹת דִּין
דיוקן של עורך דין מן המאה השש־עשרה.
  1. פרקליט, מי שהוסמך למשפטים ועוסק בייצוג לקוחות בבית המשפט, במתן חוות דעת משפטיות ועוד.
    • בבית המשפט אין אדם חייב להיעזר בשירותיו של עורך דין, שכן באפשרותו לייצג את עצמו.
    • "מבחר שעשועיו היה לראוֹת את בנוֹ בדמיוֹנוֹ בתור רוֹפא אוֹ עורך־דין" ("תוחלת נכזבה", ישעיהו ברשדסקי)
    • "וינהרו אליו לראות במחזות כל עורכי־דין שבעיר, רוקחיה ורופאיה ואלה המתיימרים ברוח העת החדשה" ("בית תבנה", מיכה יוסף ברדיצ'בסקי)
    • עורכי־הדין ידמו כי הם מלח האדמה, כי לולי הם כבר ירדו כל בני־האדם לבור האסורים" ("מחלון המרכבה", אלחנן ליב לוינסקי)
    • "אין כל תוחלת לזכות, ומלבד זאת דרוש לזה עורך־דין, ועוד פעם להניח כסף על קרן־הצבי!" ("בנשף", יוסף חיים ברנר)

גיזרון[עריכה]

  1. במבט ראשון נדמה אולי כי מוצא הביטוי נהיר: עורך־דין הוא מי שמסדר את הטיעונים (עורך) ומכינם לקראת המשפט (דין). אולם למעשה מקורו בפרקי אבות: "יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדינים" (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ח'). ניקוד הביטוי המשנאי, "כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִים", מבהיר כי במרוצת השנים המילה "דַּיָּנִים" שונתה ל"דִּינִים", כנראה בהשפעת הפסוק "הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק" (איוב יג, יח). עם זאת מסתבר שהמילה "כעורכי" אינה זו שנכתבה במשנה במקור. בכמה גרסאות נכתב "כערכי", ללא וי"ו, ואילו בכתבי היד הטובים של המשנה, כ"י קאופמן וכ"י פרמה, נכתב "כארכי" (למעשה בכ"י קאופמן נכתב "כערכי", אך נראים בבירור סימני מחיקת האל"ף שהייתה שם לפני כן). זוהי התחילית היוונית archi) αρχι) ולא אחרת, שפירושה "ראש".
    הוכחה לכך ניתן למצוא במדרש בראשית רבה, בחלק העוסק בלוט המקראי. אמנם במהדורה הנפוצה של המדרש נכתב "אותו היום מינוהו ארכי דיינים" (פרשה נ', סימן ג'), אך במהדורה המדעית (המבוססת על השוואת כתבי יד שונים) נכתב "אותו היום מינוהו ארכי יודיקי" (שם). הצירוף "ארכי יודיקי" הוא הכלאה של יוונית ולטינית: archi (ראש) + iudex (שופט). ממצא זה מעיד יותר מכול כי הכוונה ב"כארכי הדיינים" היא ל"כראשי הדיינים".
    אבל לא כאן מסתיים הדיון במוצא הביטוי "עורך דין". בראש השנה אומרים פיוט המתחיל כך: "לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין, לְבוֹחֵן לְבָבוֹת בְּיוֹם דִּין." זוהי אינה המשמעות השגורה בפינו.
    העדות הכתובה המוקדמת ביותר למשמעות המודרנית היא משנת תרכ"א: "וזה לנו האות כי יקר לו כבוד תורתו מכספו, כי שכר לו עורך דין (אדוואקאט) איש נוצרי להצדיקו בריבו." (עתון המליץ מיום כ"ג באלול תרכ"א (29.8.1861). המונח שב ומופיע בדברי ההספד לד"ר גבריאל ריעססער שפורסמו בהמליץ מיום כ"ט בתמוז תרכ"ג (16.7.1863)הן ביחיד והן בריבוי "עורך דינים" לצד המילים הקרובות "מליצים", "סנגורים" ו"קטגורים".[דרוש מקור]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • ישנם המוציאים את עורך דין מכלל צירופי־הסמיכות, מכיון שהוא עורך את הדין, ולא עורכו של הדין (כשם שנקבע למשל עבור יושב ראש, יוצא דפן). בפרט, היו שהסיקו שצורת היידוע היא "העורך דין" ולא "עורך הדין".
באתר האקדמיה ללשון העברית נכתב על כך: "מכיוון שהמבנה של הצירוף ברבים הוא מבנה סמיכות מובהק – 'עורכי דין', וביידוע 'עורכי הדין' – אנחנו ממליצים על יידוע הצירוף כצירוף סמיכות: עורך הדין".

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עורכי דין


השורש ערך

השורש ע־ר־ך הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ע־ר־ך עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל עָרַךְ עוֹרֵךְ יַעֲרֹךְ עֲרֹךְ לַעֲרֹךְ
נִפְעַל נֶעֱרַךְ נֶעֱרָךְ יֵעָרֵךְ הֵעָרֵךְ לְהֵעָרֵךְ
הִפְעִיל הֶעֱרִיךְ מַעֲרִיךְ יַעֲרִיךְ הַעֲרֵךְ לְהַעֲרִיךְ
הֻפְעַל הָעֳרַךְ מָעֳרָךְ יָעֳרַךְ -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות[עריכה]

  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.