סיני

סִינַי[עריכה]

לשון המקרא שמו של חצי אי בין ים סוף לים התיכון; חלקה האסייתי של מצרים.
- ”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי...“ (שמות טז, פסוק א)
- ”וַיֹּאמַר יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ.“ (דברים לג, פסוק ב)
- ”אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (תהלים סח, פסוק ט)
לשון חז"ל כינוי לאדם שכוחו בבקיאות וזכרון, לעומת עוקר הרים שכוחו בפלפול וסברא.
- ”שלחו להתם: סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם?“ (בבלי, מסכת ברכות – דף סד, עמוד א)

נגזר מן צין משום גובהו המתון ואפסיות הסיכוי למציאת שלג בקצותיו מכונה גם חרב . תיבות: סין, סן, צן, שן, צין, הם עצמים בולטים בטבע בדומה למראהו המחודד של ראש ההר, ולעתים הם צמחים קוצניים כדוגמת הסנה.

ערך בוויקיפדיה: סיני

מדריך טיולים בוויקימסע: סיני

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיני

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סיני
הגייה^*	sini
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	סין + ־ִי
נטיות	נ׳ סִינִית, ר׳ סִינִים, נ"ר סִינִיּוֹת

לשון המקרא עם קדום הנזכר בתנ"ך.
- ”וְאֶת־הַחִוִּי וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִי.“ (בראשית י, פסוק יז)
עברית חדשה שמוצאו ממדינת סין.
- "בָּא שׁוֹטֵר גֵּרֵשׁ אוֹתָם וְזֶה הַכֹּל / שְׁנַיִם סִינִים עִם כִּנּוֹר גָּדוֹל" (שניים סינים עם כינור גדול, מאת נתנאל לורך)
- "יש מיליארד סינים שחיים / ואני, מי אני? מה אני? / עם החיים שלי הפרטיים / והשן שמתנדנדת לי כבר ארבע ימים" (מיליארד סינים, מאת ז'ק לנדסמן, בתרגום יהונתן גפן)
- "כן, היו אלה חיים טובים / כמו שאומרים האופטימים. / ולפעמים החיים מוזרים, כך אומרים / המיסטיקנים הסינים." (המיסטיקנים הסינים, מאת שלמה ארצי)

ערך בוויקיפדיה: סינים