מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
סגפן
|
| הגייה* |
sagfan
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ס־ג־ף
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלָן
|
| נטיות |
נ': סַגְפָנִית, ר"ז: סַגְפָנִים, ר"נ: סַגְפָנִיוֹת
|
- אדם הנוהג לְעַנּוֹת עצמו ע״י הימנעות מהנאות וצרכים או אפילו גרימת כאב או פגיעה בגופו.
- "מקובל להבדיל בין סגפן, החי בחברה אך מוותר על הנאות שונות לבין נזיר הפורש במידה חלקית או מלאה מהחברה" (הערך נזיר, ויקיפדיה).
- נגזר מן סִגֵּף, ראה גיזרון השורש שם.
| השורש סגף
|
|
השורש ס־ג־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
לשון חז"ל מארמית
נטיות הפעלים[עריכה]
| ס־ג־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
(ב׳ פעוּל: סָגוּף)
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
סִגֵּף
|
מְסַגֵּף
|
יְסַגֵּף
|
סַגֵּף
|
לְסַגֵּף
|
| פֻּעַל
|
סֻגַּף
|
מְסֻגָּף
|
יְסֻגָּף
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִסְתַּגֵּף
|
מִסְתַּגֵּף
|
יִסְתַּגֵּף
|
הִסְתַּגֵּף
|
לְהִסְתַּגֵּף
|
| |
|
