נשוא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נָשׂוּא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נשוא
הגייה* nasu
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־שׂ־א
דרך תצורה בינוני פָּעוּל
נטיות ר' נְשׂוּאִים
  1. בדקדוק המסורתי הנשוא הוא חלק הדיבר המשלים את הנושא, במשפט פועלי הנשוא מתאר את פעולת הנושא ובמשפט תיאורי מתאר את הנושא עצמו.
    • במשפט 'המציל קפץ לבריכה', המציל הוא הנושא סביבו מתרכז המשפט, קפץ הוא הנשוא - תיאור הפעולה שהנושא עשה, והבריכה - היא המושא, נושא משני שעליו פעל הנושא.
    • בכל משפט שאינו שמני בלשון העברית יש נושא ונשוא.
  1. בתורת ההגיון הנשוא הוא משפט המתאמת או מוכחש על פי ערכיו המשתנים, כלומר על פי חלקים מהמשפט היכולים להשתנות ואשר על פיהם נקבע אישורו או הכחשתו של המשפט. (פרדיקט בלע"ז)
    • לגבי המשפט: "קליפת הפרי הבשל של א' הוא כתום", אם ערכו של המשתנה א' הוא "תפוז", "אפרסמון" או "מנגו" הרי שהמשפט אמת, אם אם ערכו "בננה" אזי המשפט 'שקרי'.

גיזרון[עריכה]

    • נחשף בטעות שמו של נשוא התלונה (אתר וַי נט - ידיעות אחרונות, אביב תשע"ד)

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: נשוא



השורש נשׂא

השורש נ־שׂ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת חפ"נ וגם לגזרת נל"א.

נטיות הפעלים[עריכה]

נ־שׂ־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָשָׂא ב.פוֹעל: נוֹשֵׂא

ב. פעוּל: נָשׂוּי

יִשָּׂא שָׂא לִשָּׂא אוֹ לָשֵׂאת
נִפְעַל נִשָּׂא נִשָּׂא יִנָּשֵׂא הִנָּשֵׂא לְהִנָּשֵׂא
הִפְעִיל הִשִּׂיא מַשִּׂיא יַשִּׂיא הַשֵּׂא לְהַשִּׂיא
הֻפְעַל הֻשָּׂא מֻשָּׂא יֻשָּׂא -אין- -אין-
פִּעֵל נִשֵּׂא מְנַשֵּׂא יְנַשֵּׂא נַשֵּׂא לְנַשֵּׂא
פֻּעַל נֻשָּׂא מְנֻשָּׂא יְנֻשָּׂא -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַשֵּׂא מִתְנַשֵּׂא יִתְנַשֵּׂא הִתְנַשֵּׂא לְהִתְנַשֵּׂא