3. הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס כתב ש"נס" הוא מוט ארוך שבסופו לוח מרובע ועליו ציור כלשהו שנישא בדר"כ ע"י אדם מסוים בעת מלחמה או בתהלוכות, לעומת "דגל" (בהוראה מאוחרת יותר) שהכוונה למוט שאליו קשורה יריעת בד, שהחל לשמש כסמל של יחידה צבאית או קבוצת שייכות רק בתקופה הרומית.[1]
4. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
רש"י על ישעיה ל יז: "כתורן" - עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה שקורין (מש"ט [mast] בלע"ז); "וכנס" - אף הוא כלונס גבוה שנותנים בראש הגבעה וכשרואה הצופה גייסות באין נותן עליו סודר והרוח מוליכו והוא סימן שינוסו או יתקבצו
ר' עובדיה מברטנורא על מסכת ראש השנה פרק ב משנה ג: כלונסאות עצים ארוכים גבוהים. תרגום נס – כלונס. כדי שיראו למרחוק.
בחרסי מוצא (מתוארכים לתקופת בית ראשון) מופיע: "לצפן בן נסס... לנסס לסמכיה", ולדעת חלק מהחוקרים אין הכוונה לשם של אדם אלא לתואר לאדם שתפקידו לשאת את הנס בשעת המלחמה.
"הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה." (שולחן ערוך אורח חיים ריח ד)
ר"ש ליברמן כתב: "האיים שבים התיכון היו מיושבים ברובם ע״י יונים, ולפיכך קראו אותם התושבים בשם היוני".
ריב"ש (במדבר לד, ו): "ניסין – איי הים, ועל שם הספינות שדומים שיש עליהם נס, לפי שיש בהם באותם איים אלנות, ונראים כספינה שיש עליה נס בתוך הים, נקראים ניסין"
ערך בוויקיפדיה: נס (פלא)