ניר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
נייר |
| הגייה* |
nyar |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
משקל קְטָל |
| נטיות |
נְיַר־; ר' נְיָרוֹת |
- משטח דקיק וחלק עשוי סיבי עץ מעובדים המיועד לכתיבה, לדפוס, לאָמָּנות ועוד.
-
- "הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק." (משנה, מסכת אבות, פרק ד, משנה כא)
- מסמך רשמי, תעודה.
-
- "וכשנפטרה לאה, לקח לוי אותו הכרך מן השפחה, ולא עיין אם היו בו שטרות או ניירות (ופירות), ונתנו לשמעון אבי שאול זה." (שו"ת הרא"ש, כלל סו, סימן ג)
פרשנים מפרשים [עריכה]
- "נייר - של עשבים שכותשים אותם ועושים כמין עור" (פירוש ר' עובדיה מברטנורא על המשנה, מסכת סוטה, פרק ב, משנה ד)
- "נייר עשוי מעשבים על ידי דבק שקורין גלו"ד." (פירוש רש"י על התלמוד הבבלי, מסכת פסחים, דף מב, עמוד ב)
קישורים חיצוניים [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
ניר |
| הגייה* |
nir |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
נ־י־ר |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' נִירִים |
- שדה חרוש.
-
- "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים" (ירמיהו ד ג)
- "מרחיקין גורן קבוע מן העיר [...] מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק" (בבא בתרא כד ב)
- "הָבוּ הָנִיפוּ, נִירוּ לָכֶם נִיר, חַג לַקָּמָה, עֵת רֵאשִׁית קָצִיר" (שיבולת בשדה / מתתיהו שלם)
- " מה הקול אני שומע/ וטירטור מפחיד, סואן?/ זה הטרקטור ניר גומע/ נומה בן, נומה בן." ("שיר ערש נגבי", יחיאל מוהר)
- מקור המילה הוא שֵמי ועניינו עוֹל אותו מניחים על צמד שוורים, לרוב לשם חרישת האדמה. אכדית, שומרית - niru; ארמית־סורית, סוואהילית - nira; ערבית - نِير (nir).
פרשנים מפרשים [עריכה]
- רד"ק: והניר היא חרישת השדה קודם הזריעה ובחרישה ההיא יעקרו הקוצים והעשבים הרעים מן השדה ויהיה ראוי לזריעה אחר כן.
בבניין קל השורש נ-י-ר ניטה על דרך גזרת נע"ו/י, ואילו בבניין נפעל השורש י-נ-ר ניטה על דרך גזרת נפ"יו.
נטיות הפעלים [עריכה]
| נ־י־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
נָר |
נָר |
יָנִיר |
נִיר |
לָנִיר |
| נִפְעַל |
נוֹנַר |
מְנוֹנָר |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הִפְעִיל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הֻפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| פֻּעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
ניר |
| הגייה* |
nir |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
נ־ו־ר |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' נִירִים |
- לשון המקרא שלטון.
-
- "כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן ה' אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם" (מלכים א' טו, ד)
- צורה משנית של המילה נֵר. המילה בהקשרה המקראי באה לסמל את אור המלכות.
פרשנים מפרשים [עריכה]
- רש"י: ניר - ממשלה וניר לשון עול.
- רד"ק: ניר בחיר"ק כמו בצר"י על דרך "ערכתי נֵר למשיחי" ויונתן תרגם מלכו, וכן תרגם אונקלוס ונירם ומלכו."
- מצודת דוד: ניר - ר"ל מלך מושל וכה"א ערכתי נר למשיחי (תהלים קל"ב) ויקרא המלך כן על שם שמשפיע ומאיר ובאורו נראה אור.
- מצודת ציון: ניר - כמו נר ור"ל מלכות.
- רלב"ג: ניר בירושלם - ניר הוא הארץ הנעבדת באופן שיהיו הצמחים אשר בה פרים ובזה יאמר כי לולא דוד לא היה השם יתברך נותן לו בירושלם זרע שימשול בו להעמיד את ירושלם והוא אסא.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
ניר |
| הגייה* |
nir |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- חורים בקורת הנול בהם מעבירים את חוטי השתי.
-
- "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ... והעושה שתי בתי נירין" (שבת עג א).