נחיר

נְחִיר[עריכה]

אחת משתי התעלות באף, מהנקודה שבה הן מתפצלות לכיוון הפתח החיצוני.
- ”מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן.“ (איוב מא, פסוק יב)
לשון חז"ל מערות צרות וארוכות. חורים שבסלעי ההרים.
- ”הנחירין שבמקוה מטבילין בהן ובלבד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד“ (תוספתא, מסכת מקואות – פרק ה, הלכה א)
בהשאלה: רכיב מכני-הידראולי, המשפיע על זרימת נוזל באמצעות הצרת מעברו.
- על מנת להאיץ זרימה תת-קולית למהירות על-קולית, משתמשים בנחיר מסוג מתכנס-מתבדר.
- למנוע רקטי יש נחיר מסוג "פעמון".

תעלת האף

רכיב מכני-הידראולי

ערך בוויקיפדיה: נחיר

ערך בוויקיפדיה: נחיר (הנדסת מכונות)