נזיפה

נְזִיפָה[עריכה]

(יש לשכתב פירוש זה): גינוי מישהו כי פעל בדרך שאינה תקינה.
- ”הוא שיאמר יש לי ללמד עלי זכות שומעין לו חובה משתקין אתו בנזיפה“ (תוספתא, מסכת סנהדרין – פרק ט, הלכה ד)
- גער בו אמר לו במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד ואתה אמרת תן לי נשמתך גער בו והוציאו בנזיפה אבות דרבי נתן פרק יב
- "את קיבלת נזיפה / בשמיני לרביעי, / אך אנחנו יודעים כי אשם הרס"ר; / הציון האישי במשמעת הוא ב' / חות דעת כללית: את בסדר גמור" (דינה ברזילי, מאת חיים חפר)
- התלמידים ספגו נזיפה מפי המורה בשל התנהגותם.