משתמש:Or12/ארגז חול 2

תַּלְמוּד לוֹמַר

1. אדם הלומד מן התורה.

ראו גם

• תלמוד

---

הִגִּיעוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ

1. דבר בלתי נסבל, נמאס.

   • אחיי כל הזמן מנדנדים לי. הם הגיעו מים עד נפש.

מקור

• "הוֹשִׁיעַנִי אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ." (תהילים ס"ט, ב')

ראו גם

• נמאס
• נפש

בָּאוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר

1. אין כוח להתגבר על הצרה.

   • כאשר האיש מהקבוצה הלך לאיבוד, הקבוצה הבינו שבאו בנים עד משבר.

מקור

• "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אֵין לְלֵדָה." (מלכים ב', י"ט, ג')

ראו גם

• ילד

בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

1. ללא מחשבה שנייה.

   • הנערה התפתה באמת ובתמים לשתות את המשקה בכוס אך לא ידעה כי מדובר במשקה עם כמות רבה של אלכוהול.

מקור

• "אִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם." (שופטים ט', ט"ז)

ראו גם

• תמימות

בָּבַת -עַיִן

1. סמל של דבר בעל חשיבות עליונה אצל האדם.

   • האיש שמר על הפלאפון שלו כמו בבת עיניו.

מקור

• "הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ." (זכריה ב', י"ב)

נרדפות

• ציפור הנפש

ראו גם

• עין

בַּד בְּבַד

1. בשיווין.

   • הההורים חלקו את המתנות בין ילדיהם בד בבד.

2. בעת ובעונה אחת, בה בעת, בה בשעה

מקור

• מהתנ"ך: "קַח לְךָ...בַּד בְּבַד יִהְיֶה." (שמות ל', ל"ד)

1. "בַּד בְּבַד שָמָן..." (מגילת הסרכים)

ראו גם

• בד

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ

1. בפחד ובאהבה.

   • החייל התמנה להיות המפקד של הפלוגה בדחילו ורחימו כי מדובר בתפקיד לא קל.

מקור

• מארמית.

ראו גם

• בד

בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה

1. אדם שאינו שוכח כלום ממה שלמד.

   • המורה עשתה בוחן על החומר שלימדה בעשר דקות האחרונות וחברי קיבל מאה כי הוא בור שאינו מאבד טיפה.

מקור

• "אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקָנוּס בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה" (פרקי אבות ב', י"א).

ראו גם

• בור
• זיכרון

בֹּשֶׁת-פָּנִים

1. התבייש, יצא עם פנים כלפי מטה.

   • התלמיד עזב את הכיתה בבושת פנים לאחר שהמורה צעקה עליו.

מקור

• מהתנ"ך: "לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים." (דניאל ט', ז').

ראו גם

• בושה
• פנים

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם

1. צריך לעבוד קשה בשביל להרוויח.

   • הנער רצה מחשב נייד אך אימו סרבה ואמרה לו: בזעת אפיך תאכל לחם.

מקור

• מהתנ"ך: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה." (בראשית ג', ט').

ראו גם

• זעה
• לחם

בָּחוּר כָּאֶרֶז

1. אדם צעיר וחזק.

   • האיש עזר לעלמה להרים את תיקה הכבד, איזה בחור כארז.

מקור

• מהתנ"ך: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים." (שיר השירים ה', ט"ו).

ראו גם

• ארז
• בחור