מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מִקְשָׁה א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מקשה
|
| הגייה* |
miksha
|
| חלק דיבר |
שם עצם תואר
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ק־ש־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל מִקְטָלָה
|
| נטיות |
|
- גוש שלם, עשוי מחתיכה אחת.
- ”וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ“ (שמות כה, פסוק לא)
- ”עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת“ (במדבר י, פסוק ב)
- בניתי שולחן עץ ממקשה אחת.
- מהשורש נ־ק־ש א
- מהפועל הקיש הקשה במקרא מדובר בכלים ממתכת שנעשים בהקשה בפטיש ולא בחיבור של יציקות.
- לשון המקרא לשיער אסוף לכדי מקשה אחת (קוקו) , ראו: ”מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה“ (ישעיהו ג, פסוק כד)
מִקְשָׁה ב[עריכה]
מקשה (1)
- שדה דלועים.
- יישרתי בעזרת המשדדה את מקשת האבטיחים.
- ”וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה.“ (ישעיהו א, פסוק ח)
- המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד במשמעות זו, בפסוק לעיל. היא חולקת את השורש עם קשוא.[1]
יש להוסיף לדף זה את הערך: מֻקְשֶׁה.
