מסק

מָסַק[עריכה]

לשון חז"ל קָטַף זיתים.
- "המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד לזרוק לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חשב עליהן טהורין" (תוספתא, סדר טהרה, מסכת טהרות, פרק י')
- "ושנים עשר חדש באמצע ארבעה עשר חדש א"ר ישמעאל במה דברים אמורים בשדה הלבן אבל בשדה האילן כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייציו הרי אילו שלש שנים" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא, דף ט', פרק ג' הלכה ב' משנה)
- "זיתים שמסקן, ועטנן בתוך הבית עד שילקו, והעלן, וניגבן, ואחר כך כתש, ונתן לסל--השמן שיצא, הוא השביעי" ( משנה תורה להרמב"ם, ספר עבודה, הלכות איסורי מזבח, פרק י"א)
- "זיתים שמסקן לדריכה, מאימתיי גמר מלאכתן: משתיגמר מסיקתן, ויהיו מונחים ומוכנים לדריכה" (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלין, פרק ט"ו)

השורש מ־ס־ק הוא שורש מגזרת השלמים.