מסבה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף מסיבה)

מְסִבָּה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מסיבה
הגייה* mesiba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ס־ב־ב
דרך תצורה משקל מַקְטֵלָה
נטיות ר׳ מְסִבּוֹת
מסיבה ביתית במתכונת מצומצמת
מסיבת רייב המונית בתל אביב
  1. לשון חז"ל מפגש חברתי המאפשר הנאה למשתתפים בו.
    • ”נר הדלוק במסיבה, אם רוב נכרים - מותר להשתמש לאורה, אם רוב ישראל - אסור“ (בבלי, מסכת שבתדף קכב, עמוד א)
    • וכשהיו ישראל רואים כלי בית המקדש שם, לא היו רוצים להסב עמהם, ועשה להם מסיבה לעצמם (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה א)
    • "יש חגיגה, אומרים בעיר מסיבה, / אומרים ההיא התחתנה, / חגגנו עד אור הבוקר." (חגיגה, מאת הנרי)
    • "מְסִבָּה שֶׁל סַמְבָּה / אַף אֶחָד לֹא נָם בָּהּ / מְסִבָּה שֶׁחָם בָּהּ / קֶצֶב עוֹד לֹא תַּם בָּהּ / מְסִבָּה שֶׁל סַמְבָּה / וְכֻּלָּם כֻּלָּם בָּהּ / מָה עַלִּיז לִבָּם בָּהּ / אֵיזוֹ מְסִבָּה!" (מסיבה של סמבה, מאת לאה שילון)

גיזרון[עריכה]

  • מלשון הסבה שדרכם היה להסב על כרים וכסתות.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: מסיבה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסיבות


השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעלים[עריכה]

ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערות[עריכה]

  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
  • בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )

מְסִבָּה ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מסיבה
הגייה* mesiba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ס־ב־ב
דרך תצורה משקל מַקְטֵלָה
נטיות ר׳ מְסִבּוֹת
מסיבה
  1. לשון חז"ל מעלה לולייני.
    • ”וּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיוּ חֲמִשָּׁה פְתָחִים: אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו, וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, וְאֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ, וְאֶחָד לַהֵיכָל.“ (משנה, מסכת מידותפרק ד, משנה ג)
    • וּמְסִבָּה הָיְתָה עוֹלָה מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית לְקֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִים לְגַגּוֹת הַתָּאִים; הָיָה עוֹלֶה בַּמְּסִבָּה וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.“ (משנה, מסכת מידותפרק ד, משנה ה)
    • ”שֵׁשׁ לְשָׁכוֹת הָיוּ בָעֲזָרָה [...] לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין, שֶׁשָּׁם הָיוּ מְדִיחִין קִרְבֵי הַקֳּדָשִׁים, וּמִשָּׁם מְסִבָּה עוֹלָה לְגַג בֵּית הַפַּרְוָה.“ (משנה, מסכת מידותפרק ה, משנה ג)

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסבה


השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעלים[עריכה]

ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערות[עריכה]

  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
  • בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )