מדון

מָדוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מדון
הגייה*	madon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ן
דרך תצורה
נטיות	מְדוֹן־; ר' מְדוֹנִים או מְדָנִים

1. סכסוך בין שני צדדים או יותר, מריבה.

   • "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן, לְכָל־הָאָרֶץ" (ירמיהו טו, י)
   • "'להמריד' הוא... לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין." (סעיף 136 לחוק העונשין - הגדרת המרדה)

מובאות נוספות

• "בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה־אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (משלי כו, כ)
• "שִׂנְאָה, תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל־פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י, יב)
• "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא" (חבקוק א, ג)

מילים נרדפות

• ויכוח
• חיכוך
• סכסוך
• עימות
• קטטה
• מאבק
• מריבה, ריב
• תגרה
• פולמוס

צירופים

• איש ריב ומדון

תרגום

אנגלית: strife‏‏‏‏

ראו גם

• איבה
• מלחמה

השורש דון

השורש ד-ו-ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו, ולעתים נוטה בגזרת נחי ע"י.

נטיות הפעלים

ד-ו-ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	דָּן	דָּן	יָדוּן או יָדִין	דּוּן	לָדוּן או לָדִין
נִפְעַל	נָדוֹן או נִדּוֹן	נָדוֹן או נִדּוֹן	יִדּוֹן	הִדּוֹן	לְהִדּוֹן
הִפְעִיל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּיֵּן	מְדַיֵּן	יְדַיֵּן	דַיֵּן	לְדַיֵּן
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	מִתְדַּיֵּן או מִדַּיֵּן	יִתְדַּיֵּן או יִדַּיֵּן	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	לְהִתְדַּיֵּן או לְהִדַּיֵּן