מדון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

מָדוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מדון
הגייה* madon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות מְדוֹן־; ר׳ מְדוֹנִים או מְדָנִים
  1. סכסוך בין שני צדדים או יותר, מריבה.
    • ”לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׁא.“ (חבקוק א, פסוק ג)
    • ”תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ-לָמוֹ.“ (תהלים פ, פסוק ז)
    • ”יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.“ (משלי ו, פסוק יט)
    • ”שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.“ (משלי י, פסוק יב)
    • ”בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה-אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.“ (משלי כו, פסוק כ)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

אנגלית: strife‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות[עריכה]

  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.