מגלב

מַגְלֵב[עריכה]

לשון חז"ל שוט המשמש לענישה במלקות.
- ”אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה מַלְאָךְ עוֹמֵד וּמַגְלֵב בְּיָדוֹ“ (בראשית רבה, פרשה מא, סימן ב)
- ”לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדוֹן שֶׁסָּרַח עָלָיו עַבְדּוֹ, אָמַר לְאֶחָד לֵךְ וְהַכֵּהוּ חֲמִשִּׁים מַגְלְבִין, הָלַךְ וְהִכָּהוּ מֵאָה וְהוֹסִיף לוֹ מִשֶּׁלּוֹ“ (שמות רבה, פרשה יד, סימן א)
- ”אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מָשָׁל לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁקָּבְלָה עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן, כֵּיוָן דְּחָמַת דַּיָּנָא דְּיָתֵיב וְדַיָּן בְּנוּר וּבְזֶפֶת וּבְמַגְלְבִין“ (ויקרא רבה, פרשה כז, סימן ד)
- "כשסרח עליו עבדו, מביא את הכבלים וכובלו ומביא את המגלבין ומכהו" (מדרש תנחומא תזריע ח)