לקח
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
-
יש להוסיף לערך זה את ההומוגרף: לֶקַח. |
- העביר דבר־מה לרשות עצמו, לתחומו או לאחריותו; תפס ואחז בידיו.
-
- הוא הושיט לה את מחזיק המפתחות והיא לקחה אותו.
- "המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ולא הספיק לִקַּח בהן תודה עד שנמצאת תודה" (תוספתא, סדר קודשים, מסכת מנחות, פרק ח', י"ב)
- "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית י״ד – פסוק כ״ג)
- בלשון הדיבור הסתיים לאחר שנמשך פרק זמן מסוים; (לקח לו) סיים פעולה שנמשכה פרק זמן מסוים.
-
- אני מעריכה שהנסיעה לעיר תיקח שעתיים.
- "פוגי החליף בספרייה ספר. בספר יש שלוש מאות עמודים. נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?" (מתוך "סיפורי פוגי", להקת כוורת).
- בלשון הדיבור (בצירופים: לקח בקלות/ ברצינות/ בפרופורציות/ קשה/ ללב) הושפע או הגיב באופן מסוים לאירוע משמעותי מבחינה רגשית.
-
- יהושע לקח קשה את הציון הנמוך שקיבל בבחינה.
- [סלנג] ניצח במשחק או בתחרות; התעלה על מתחריו.
-
- "מנצ'סטר לוקחת את צ'לסי כנסו!" (כותרת תגובית).
- לשון המקרא נשא אישה.
-
- "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו-נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ" (ויקרא כ׳ – פסוק כ״א)
- "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו׳ – פסוק ב׳)
- צרך תרופה או סם.
-
- אין לקחת את התרופה ללא מרשם רופא.
- "מה עובר עליך? תגיד את האמת, לקחת איזה משהו?".
מילים נרדפות[עריכה]
השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.
נטיות הפעלים[עריכה]
| ל־ק־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
לָקַח |
לוֹקֵחַ, לָקוּחַ |
יִקַּח |
קַח |
לָקַחַת או לִקַּח |
| נִפְעַל |
נִלְקַח או נִקַּח |
נִלְקָח או נִקָּח |
יִלָּקַח |
הִלָּקַח |
לְהִלָּקַח |
| הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל |
-אין |
-אין- |
יֻקַּח |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
לֻקַּח |
מְלֻקַּח |
יְלֻקַּח |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְלַקֵּחַ |
מִתְלַקֵּחַ |
יִתְלַקַּח |
הִתְלַקֵּחַ |
לְהִתְלַקֵּחַ |
- יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
- במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): " וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית ב׳ – פסוק כ״ג)