מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
לבוב
|
| הגייה* |
lavuv
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ל־ב־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
נ׳ לְבוּבָה ר׳ לְבּוּבִים נ"ר לְבוּבוֹת
|
- עברית חדשה רק בנסמך לעוֹר שיש בו חור כנגד מקום הלב (המוכיח כי הוציאו את ליבו לפני הפשטת עורו).
- לשון חז"ל [משוער] בעל חיים שקשור לו כיסוי על איבר הזכרות למניעת הזדקקותו לנקבה. ב. קשור לו עור כנגד ליבו כמגן בקרבות שליטה.
- ”זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת“ (משנה, מסכת שבת – פרק ה, משנה ב)
- 1 מן לב. 2. תלוי פרשנות או מן לֵב. או מן ליבוב - מעשה אהבה שגם הוא מן מגיע לב.
- הפרשנות 1 מתוך ההקשר לתארים שחוז, כבון וצרוּר.
- לשון ימי הביניים [ספרותי]
