כרמיל

כַּרְמִיל[עריכה]

לשון המקרא צבען אדום עז,^[1] המופק מתמצית של כנימת־מגן.
- ”בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת“ (דברי הימים ב׳ ב, פסוק ו)
- ”בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל“ (דברי הימים ב׳ ב, פסוק יג)
- ”וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים“ (דברי הימים ב׳ ג, פסוק יד)

מזוהה עם השני המקראי, שנקרא גם תולע ומכאן הושאל לשפות אחרות בצורת כרמין,כרמיז, כרמיר המורות כולן על צבע האדם החי^[2].
מפרסית: قِرْمِز (קִרְמִז) – מתולע.
יש הסבורים שהמילה מופיעה גם בשיר השירים בצורת "כרמל": ”רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן“ (שיר השירים ז, פסוק ו).

ערך בוויקיפדיה: כרמיל

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרמיל