”ואולם דוקא מרוב־כיסופים וגעגועים לראות בבנינה, בתחיתה ובתקומתה, הוא יוצא את ציון, הוא נודד למרחקים, הוא מכתת את רגליו לקצוי־ארץ, הוא מבלה את חייו רחוק מאמא־ציון“ (אריאל בן ציון: דברי הספד בהלוייתו, מאת ר' בנימין, בפרויקט בן יהודה)
הכיסופים למכורתו הדירו שינה מעיניו.
מאז שאהובה יצא למלחמה כיסופיה אליו לא נותנים לה מנוח.