כמתה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] כֻּמְתָּה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כומתה |
| הגייה* | kumta |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קֻטְלָה |
| נטיות | כֻּמְתַּת־; ר' כֻּמְתּוֹת |
- כובע עגול ושטוח הנחבש לרוב על ידי חיילים בצבא; כיפה.
-
- "חייל במדים יישא כומתה מתחת לכותפת השמאלית של החולצה, של האפודה או של המעיל, לפי העליון שבהם. הכומתה תהיה בצבע חילי, עם סמל החיל בו הוא משרת." (פקודת מטכ"ל 33.0501)
- "אף הוא הסיר את כובעו השעיר, ונשאר יושב בכומתה, אבל הכומתה המעוכה, הכומתה של ייתור החייטים, נראתה כחדשה, ככומתה עשירה, ככומתה של הגביר נחמן שטיינהרץ, גאוותנית, צווחת: "אני ואפסי עוד", ככומתות של יהודים חשובים, שיושבים וסועדים במשתה חתונה בין הפרקים של בשר ודגים..." ("נפוליון מן הגטו", נחום סוקולוב)
-
[עריכה] גיזרון
- לשון חז"ל בארמית: "מאי לאו - אתפילין? - אמר רב פפא: לא, אכומתא וסודרא." (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף טו, ע"א). ופירש"י: "שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא, אבל תפילין מניח" (שם), וכן: "לכומתא וסודרא חזו, כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן" (עירובין פד, ע"ב). את הכומתא (הכיפה) היו מניחים על הראש מתחת לטורבן (סודר).
[עריכה] צירופים
[עריכה] תרגום
|