כבש פניו בקרקע
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] כָּבַשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כבש פניו בקרקע |
| הגייה* | kavash panav bakarka |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | כ־ב־ש |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- התבייש, הוריד את פניו מרוב בושה.
-
- המאמן כבש את פניו בקרקע לאחר שראה שקבוצתו הטובה מפסידה.
- הילד כבש פניו בקרקע כאשר ראה כי נכשל במבחן.
- "ניסה יחזקאל להתל כשהציץ בבת צחוק לתוך פניו של מַלווהו. אבל זה כבש פניו בקרקע, וכנראה לא היו לו דיבוריו לרצון כלל" ("בביתו של הגביר", אליהו מידניק)
-
[עריכה] מקור
- מקורו של הביטוי בלשון חז"ל במדרשים ובתלמוד: "אמר רב עמרם לא חרבה ירושלים אלא עד שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים (איכה א ו), מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כיבשו פניהם בקרקע, ולא הוכיחו זה את זה" (איכה רבה, פרשה א); "אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. פנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע." (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמ' א־ב).
[עריכה] מובאות נוספות
- "כשהיו קוראין בפניו: אייזיק! אייזיק! מיד היה נרתע לאחוריו וכובש פניו בקרקע ומשתמט ומסתתר." ("חברבר החצרוני", שלום עליכם)
[עריכה] מילים נרדפות
השורש כ-ב-שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| כ-ב-שׁ | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | כָּבַשׁ | כּוֹבֵשׁ | יִכְבֹּשׁ | כְּבֹשׁ | לִכְבֹּשׁ |
| נִפְעַל | נִכְבַּשׁ | נִכְבָּשׁ | יִכָּבֵשׁ | הִכָּבֵשׁ | לְהִכָּבֵשׁ |
| הִפְעִיל | הִכְבִּישׁ | מַכְבִּישׁ | יַכְבִּישׁ | הַכְבֵּשׁ | לְהַכְבִּישׁ |
| הֻפְעַל | הֻכְבַּשׁ | מֻכְבָּשׁ | יֻכְבַּשׁ | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | כִּבֵּשׁ | מְכַבֵּשׁ | יְכַבֵּשׁ | כַּבֵּשׁ | לְכַבֵּשׁ |
| פֻּעַל | כֻּבַּשׁ | מְכֻבָּשׁ | יְכֻבַּשׁ | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִתְכַּבֵּשׁ | מִתְכַּבֵּשׁ | יִתְכַּבֵּשׁ | הִתְכַּבֵּשׁ | לְהִתְכַּבֵּשׁ |