ינק

יָנַק

תינוק יונק חלב אם.

לשון המקרא שאב נוזל באמצעות פיו. בפרט, שאב חלב מפטמה של שָׁד או של בקבוק.
- "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי" (שיר השירים ח א)
- "מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק. אמר: "פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא?!"" (סוטה יב ב)
- "אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום" (ירושלמי ברכות סח א)
- "דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ – וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח" (חיים נחמן ביאליק, "על השחיטה")
שאב נוזל או גז באמצעות הפרש לחצים.
- הַסִּיפוֹן, שתחת לכיור הביתי, יונק מים אל מערכת הביוב.
בהשאלה: קבל השראה לדעותיו מאחר.
- המשורר ינק רבות מהתרבות האירופית, והיא השפיעה על יצירותיו.

הפועל קיים בשפות שמיות נוספות, אכדית: 𒂊𒉈𒆪 (enēqu), אוגריתית: 𐎊𐎐𐎖 (ינק), ארמית: יְנַק. משערים שבפרוטו-שמית הצורה היתה: *yanaḳ. השוו גם מצרית: snk‏‏‏‏, להלן הירוגליף:

השורש י-נ-ק הוא שורש מגזרת נפ"יו.

1) על-דרך ע"ו/י: הֵנִיק, מֵנִיק, מְנִיקוֹת וכד'...

2) על דרך פ"י/ו: הֵינִיק, מֵינִיק, מֵינִיקוֹת וכד'...

יתר הבניינים ניטים כמובן לפי דרכה של פ"י/ו.