יובל
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
יובל |
| הגייה* |
yuval |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
י־ב־ל |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' יוּבַלִּים; יוּבַל־, ר' יוּבַלֵּי־ |
- נחל או נהר הנשפך לנחל או נהר אחרים.
-
- "במורד ההר מזה אין יער ואין עצים, כי אם סלע מצוק, היורד מטה אל הנחל, ששם יובל מים מפכה את גליו בשיר נעים מאד" ("שירת הזמיר", בוקי בן־יגלי)
- נחל מירון הוא יובל של נחל עמוד.
- המילה, בהקשר של מים, מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (ירמיהו יז, ז־ח). השווה ערבית: وَابِل (וָאבִּל), "גשם כבד", ארמית: "אֲבוּל". המילה קרובה אל המילים אובל ויבל.
- השם יובל מוזכר פעם אחת במקרא, בספר בראשית: "ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב" (בראשית ד כא).
מילים נרדפות [עריכה]
מידע נוסף [עריכה]
- המילה מנוקדת בפתח בהברה האחרונה, שלא כנהוג, וכך מקבלת הלמ"ד דגש חזק בצורת הרבים.
יוֹבֵל א [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
יובל |
| הגייה* |
yovel |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' יוֹבְלִים; יוֹבֵל־, ר' יוֹבְלֵי־ |
- לשון המקרא איל (Ovis), הזכר בכבשים; יונק מקורנן, מפריס פרסה ומעלה גרה ממשפחת הפריים.
-
- "כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: לֹא־תִגַּע בּוֹ יָד כִּי־סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ־יָרֹה יִיָּרֶה...בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות י״ט – פסוקים י״ב-י״ג)
- לשון המקרא שופר שהוכן מקרן איל.
-
- "וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אֶל־הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן ה'" (יהושע ו׳ – פסוק ו׳)
- מן: מוביל - האיל ההולך בראש העדר.
מילים נרדפות [עריכה]
- אנגלית: ram (1)
- ערבית: كبش (1)
קישורים חיצוניים [עריכה]
יוֹבֵל ב [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
יובל |
| הגייה* |
yovel |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' יוֹבְלִים גם יוֹבְלוֹת; יוֹבֵל־, ר' יוֹבְלֵי־ גם יוֹבְלוֹת־ |
- [יהדות] השנה החמישים, שבאה לאחר שבעה מחזורי שמיטה (הנמשכים בסה"כ 49 שנה). בתקופת בית ראשון נהגו ביובל כבשנת שמיטה, וכמו־כן שוחררו בו העבדים העבריים וקרקעות שנמכרו הוחזרו לבעליהן. במשמעות זו נהוג לעתים קרובות להקדים למילה את המילה שנה: שנת היובל.
-
- "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כ״ה – פסוק י׳)
- תקופה של חמישים שנה.
-
- "עתים נשתנו, זמנים נתחלפו, יובל אחרי יובל עבר; ערים נחרשו והיו לשׂדות; נכרתו יערות ונבנו מושבות" ("שלוש מתנות", י"ל פרץ)
- "בקנה־המדה ההיסטורי של הזמן אין תקופת מאה שנה ויותר נחשבה לארוכה מאד, אבל בקנה־מדה של זמן חיי האדם הקצר גם יובל־שנים אחד הוא זמן ארוך מנשוא" ("נגד הזרם", ישעיהו ברשדסקי)
- בהשאלה (1) מועד חגיגי לציון חלוף תקופה של מספר שנים עגול (עשרים, עשרים וחמש, שלושים וכו').
-
- (עממי) מן יובל א (איל), על שם השופר שבתקיעתו מכריזים על פתיחתה של שנת היובל בצאת יום הכיפורים של השנה ה-50.[1]
- (עממי) מן שילוח, על שם מצוות שילוח העבדים לחופשי.[2]
מידע נוסף [עריכה]
- הירונימוס, מתרגם המקרא ללטינית, תרגם את המילה יובל ל-iobeleus (או: jubilæus), על ידי הוספת סיומת לטינית אופיינית לשורש העברי.[1]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ↑ ישעיהו ליבוביץ', שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע (פרשת "בהר סיני"), דפוס "חמד", תשס״ו
- ↑ רש"י על ויקרא כה י.
- ↑ אבן עזרא על ויקרא כה י
