יהיר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
יהיר |
| הגייה* |
yahir |
| חלק דיבר |
שם־תאר |
| מין |
זכר |
| שורש |
י־ה־ר |
| דרך תצורה |
משקל קָטִיל |
| נטיות |
ר' יְהִירִים; נ' יְהִירָה, נ"ר יְהִירוֹת |
- שמתגאה, נוהג בגסות כעליון על אחרים.
-
- "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (משלי כא, כד)
- "הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף, / מַבָּטָן יָהִיר" ("ניב", רחל)