מהשורש ח־ר־ף במשמע בסיסי 'חד' (סכין), ראו חֵרֵף. נפוץ בארמית במובנים נרחבים שלא קיימים במקרא.
בארמית גם חדות הסכין "חורפא דסכינא" "סכינא חריפא". שמשמשת גם כביטוי לכוח שכלי ובעיקר שיפוטי. או "חריפותא דנהרא" חוזק הנהר מקום שבו הוא סואן.
ביטוי בארמית שמאחד שתי משמעויות "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי"(חגיגה י) טובה פלפלת אחת חריפה ממלא הצנצנת דלעות. כשהכוונה לטיעון מוחץ לעומת כמה אחרים מסורבלים.