חרב

חֶרֶב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרב
הגייה*	kherev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ח־ר־ב
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר' חֲרָבוֹת; חֶרֶב־, ר' חַרְבוֹת־; חַרְבְּךָ, חַרְבוֹתָיו

חרב.

1. כלי נשק בעל להב ארוך וחד, לרוב עשוי מתכת, וקת קהה לאחיזה.

   • עקב המעבר לנשק חם, כיום כמעט שאין שימוש בחרבות.
   • "ויהודה אמר לשלֹף את חרבו מתערה ולא יכֹל, כי דבקה החרב בתער..." ("מספורי האגדה", חיים נחמן ביאליק)
   • "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (שמואל א, יז, מה)

2. אחד מחלקי המחרשה העתיקה.

   • "החרב שפירשה עם יתדות המחרישה הרי זו טמאה מפני שהוא מנקר בה חוליות של באר העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה" (תוספתא, מסכת כלים, פרק א', ב')

גיזרון

• המילה משותפת לשפות רבות: ḥrb (אוגריתית), חַרְבָּא (ארמית גלילית, ארמית שומרונית, ארמית נוצרית), חַרְבָּא (גם "מלחמה", סורית), ḥrp (מצרית), حَرْب ("מלחמה", ערבית), حَرْبَة ("רומח", ערבית), ḥarbat ("חנית", טיגרית).

מובאות נוספות

1

• "הַחְזֵק בּחֶרֶב יְרוֹא הָאֵל וְשִׁרְיוֹן לְבַשׁ / מִתֹּם וְיֹשֶׁר וְאֶת־אַרְיֵה בְסֻכּוֹ פְּגַשׁ" ("החזק בחרב", רבי שמואל הנגיד)
• "וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ; וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ" (שמואל א, לא, ד־ה)
• "וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם" (ירמיהו כד, י)

צירופים

• הלנצח תאכל חרב?
• חרב דמוקלס
• חרב פיפיות
• כמדקרות חרב
• לפי חרב

מילים נרדפות

• סיף

תרגום

• אנגלית: sword‏‏‏‏
• ספרדית: espada‏‏‏‏

ראו גם

• מוות
• מלחמה
• נשק
• סיוף
• פגיון

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: חרב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרבות

השורש חרב

• שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:

1. ח־ר־ב א - הרס.
2. ח־ר־ב ב - יובש.

חָרֵב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרב
הגייה*	kharev
חלק דיבר	שם־תאר
מין	זכר
שורש	ח־ר־ב
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר' חֲרֵבִים; נ' חֲרֵבָה, נ"ר חֲרֵבוֹת (במקרא: חֳרֵבוֹת)

1. הרוס, דבר ששלמותו נפגעה עד כדי חוסר תועלת.

   • "ויחל רוח לפעמו ויבוא אל המחנה וינבא על הכוכב, אשר דרך מיעקב לגאול שבטי־יה מגלות העמים, וכי בימיו יוָשעו ותחדל כל תענית בציבור על העיר החרבה..." ("על המשיח", מיכה יוסף ברדיצ'בסקי)
   • "וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה" (נחמיה ב, יז)
   • "ועוד אמר רבי יהודה, בית הכנסת שחרב--אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין בתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא" (משנה, מסכת מגילה, פרק ג, ד)

2. שומם, שאין בו אנשים.

   • "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן" (ירמיהו לג, יב)

3. חסר נוזלים, יבש.

   • מרוב צמא חרבה לשונו.
   • "הוא ישב על האדמה החרבה והזרועה עלים יבשים נובלים." ("ימי הקציר", יוסף לואידור)

צירופים

• פת חרבה

מילים נרדפות

• הרוס (1)
• יבש (3)
• שומם (2)

ניגודים

• לח (3)
• רטוב (3)

תרגום

• אנגלית: ruined‏‏‏‏ (1), deserted‏‏‏‏ (2), dry‏‏‏‏ (3)

ראו גם

• חורבן
• חרבה
• מדבר

השורש חרב

• שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:

1. ח־ר־ב א - הרס.
2. ח־ר־ב ב - יובש.

חָרַב

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	חרב
שורש וגזרה	ח־ר־ב שלמים
בניין	קל

1. נהרס, הוצא מכלל תפקוד.

   • פעמיים חרבה ירושלים: פעם אחת בידי בבל ופעם אחת בידי רומא.

2. יָבַשׁ, אבדו ממנו נוזליו.

   • וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ח, יג)

צירופים

• חרב עולמו

מילים נרדפות

• נהרס (1)
• יבש (2)

ראו גם

• חורבן
• חרבה
• מדבר

השורש חרב

• שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:

1. ח־ר־ב א - הרס.
2. ח־ר־ב ב - יובש.

חֹרֶב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חורב
הגייה*	khorev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־ר־ב
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות	חֹרֶב־

1. חוסר נוזלים, יובש.

   • "התנשאה החמה, הומה כל הרחוב מאדם – והוא, זיעה תכסנו ובפיו חורב; עכשיו יתחיל, – ומן מי?" ("הדורך", ש' בן־ציון)
   • "עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל, ל)

מובאות נוספות

• "בכדי שתדע מתי ניסן ומתי תשרי, מתי קיץ ומתי חורף; בכדי שתדע מתי גשמים יורדים ומתי חורב על הארץ; בכדי שתדע מתי יום מעונן ומתי אור צח..." ("חזון הרוחות", אלחנן ליב לוינסקי)
• "הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל־הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל־כָּל־הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (שופטים ו, לז)
• "וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם" (חגי א, יא)

מילים נרדפות

• יובש

ניגודים

• לחות
• רטיבות

ראו גם

• בצורת
• חום
• מדבר
• מים

השורש חרב

• שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:

1. ח־ר־ב א - הרס.
2. ח־ר־ב ב - יובש.