חצוף
חָצוּף[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חצוף |
| הגייה* | khatsuf |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ח־צ־ף |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ חֲצוּפָה, ר׳ חֲצוּפִים, נ"ר חֲצוּפוֹת |
- לשון חז"ל שמתנהג בחוסר כבוד; עז פנים.
- ”אמשול לכם משל: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשרה.“ (ירושלמי, מסכת תענית – פרק ג, הלכה ד)
- ”שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף.“ (בבלי, מסכת כתובות – דף כב, עמוד א)
- ”מה הנמר הזה חצוף, כך הכנענים חצופים.“ (שיר השירים רבה, פרשה ח, סימן ג)
גיזרון[עריכה]
- מארמית: חציף. השורש נמצא פעמיים במקרא (דניאל ב,טו; ג,כב), בהוראת: נדחף.
- יש שהקבילו לשורש העברי ח־שׂ־ף, שהאותיות צ/שׂ מתחלפות[דרוש מקור].
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
| השורש חצף | ||
|---|---|---|
|
|