חנון

יש להוסיף לדף זה את הערך: חָנוּן.

חְנוּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חנון
הגייה^*	khnun
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ח־נ־ן
דרך תצורה	משקל קְטוּל
נטיות	ר׳ חְנוּנִים; נ׳ חְנוּנִית; נ"ר חְנוּנִיּוֹת

[סלנג] כינוי גנאי לאדם ממושמע לחלוטין, או לאדם שהוא רך באפיו.
- "אבל אנ'לא מוותר כי אני לא מהחנונים / לא מוותר ולא פוחד מהסיכונים / לא מוותר לא מוותר" (לא מוותר, מאת הדג נחש)
- ראית את החנון הזה? הוא קיבל עליו את מטלת הסיכום.

אטימולוגיה עממית גורסת שמקור המילה הוא מחונן. רוביק רוזנטל, לעומת זאת, גורס שהמילה נתגלגלה מ"חְנוּנָה", שמשמעה נזלת בערבית מרוקאית^[1]. ראו חננה

ערך בוויקיפדיה: חנון

הנותן חנינה.
- ”וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת“ (תהילים פו, פסוק טו)

המילה מופיעה במקרא פעמים רבות, אך תמיד בצמידות לרחום, ותמיד כתואר לאלוהים. היא אחת מן שלוש עשרה המידות.