חטה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חִטָּה
| ניתוח דקדוקי | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
- צמח שדה המשמש מקור חשוב ללחם. החיטה נמנית עם שבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל.
-
- זן של חיטה הקרוי "אם החיטה" נתגלה בארצנו על־ידי החוקר אהרון אהרונסון.
- "זְרַע זֶרַע אֱמֶת בִּשְׂדֵה תְבוּנָה / לְיוֹם מָחָר וְשִׂים חִטָּה בְשׂוֹרָה" ("ספר הענק", רבי יהודה אלחריזי)
- "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב)
- "הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים" (משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה ט')
-
[עריכה] אטימולוגיה
- מקור המילה אינו ידוע, אך בשפות אחרות כגון ארמית, סורית, ערבית ומצרית קיימות מילים מקבילות דומות.
[עריכה] מובאות נוספות
- "רואים צירינו הברוכים 'קיבוץ־גלויות בזעיר־אנפין', 'שבוע של שבת לאומי', מתענגים על התערוכה הארצי־ישראלית: חיטה, שעורה, גפן ורימון" ("על העיקר שאיננו", יוסף חיים ברנר)
- "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח)
- "ר' שמעון בן גמליאל אומר: חטה שאני טועם - אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם - אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם - אסור בין לכוס בין לאפות" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ג, עמוד ב')
