חוף

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוֹף[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חוף
הגייה* khof
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ו־ף
דרך תצורה
נטיות ר' חוֹפִים; חוֹף־, ר' חוֹפֵי־
חוף הים בין הרצליה לנתניה
  1. לשון המקרא שפת הים, רצועת הקרקע הנושקת לים; גדת נהר או נחל.
    • "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן." (בראשית מ״טפסוק י״ג)
    • "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל..." (יהושע ט׳פסוק א׳)
    • צבי ים נוהגים להטיל את ביציהם בחוף על אף שהם חיים בים.
    • "לרגליו של ההר, לחופו של נהר, היא ישבה לבדה, התדעו מה סודה?" ("נערה ושמה כנרת", עמוס אטינגר / דובי זלצר)

גיזרון[עריכה]

  • מארמית: חוֹפָא - גבול, שפה. מקבילה בערבית: حَافَة (חָאפַה), "שָׂפָה".

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • יש המבטאים את צורת הרבים "חֻפִּים" או "חֹפִּים", בדגש, במקום הצורה התקנית "חוֹפִים". ככל הנראה מקור השגיאה הוא גזירה מהריבוי "תֻּפִּים". אולם שָׁם השורש הוא ת־פ־ף, והדגש מראה כי זהו שורש מגזרת הכפולים.
  • לחלופין, מכיוון שהמילה מופיעה במקורות רק בצורת היחיד חוֹף לא ניתן לדעת בוודאות את שורשה, ויש שייחסו לה את השורש חפ"פ [1]. שורש זה מחייב את צורת הרבים "חֻפִּים".

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חופים

הערות שוליים[עריכה]

  1. ראו למשל ערך חוף, באתר "במילון BDB"