התעטש

הִתְעַטֵּשׁ[עריכה]

עווית או התקף בלתי רצוני המתבטא בפליטת אויר פתאומית וקולנית דרך האף והפה כתוצאה מגירוי.
- ”עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור, וְהָיוּ מִתְעַטָּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ג, משנה ח)
- ”מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כד, עמוד ב)
- "סכיניהן מפרכסות ומחתכות וריחו של המרתף שקלטו תפוחי האדמה עולה והן מתעטשות." ("הַנִּדָּח", ש"י עגנון)
- האיש החולה התעטש והשתעל.

ערך בוויקיפדיה: התעטשות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התעטש