הודה

הוֹדָה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	הודה
שורש וגזרה	י־ד־ה א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"י\ה.
בניין	הפעיל

1. (הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.

   • "וַיֹּאכְלוּ אֶת הַמּוֹעֵד שִׁבְעַת הַיָּמִים מְזַבְּחִים זִבְחֵי שְׁלָמִים וּמִתְוַדִּים לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם." (דברי הימים ב׳ ל׳ – פסוק כ״ב)
   • הנאשם הודה בביצוע הפשע.
   • אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.

2. (הודה ל־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.

   • אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
   • "וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ." (איוב מ׳ – פסוק י״ד)

ניגודים

• הכחיש (1)

תרגום

• אנגלית: praise‏, give thanks, ‏‏laud‏‏‏ (3)

ראו גם

• תודה

השורש ידה א

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן:גזרת נפי"ו וגזרת נל"י\ה.

נטיות הפעלים

י־ד־ה א	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
נִפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִפְעִיל	הוֹדָה	מוֹדֶה	יוֹדֶה	הוֹדֵה	לְהוֹדוֹת
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	וִדָּה	מְוַדֶּה	יְוַדֶּה	וַדֵּה	לְוַדּוֹת
פֻּעַל	וֻדָּה	מְוֻדֶּה	יְוֻדֶּה	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְוַדָּה	מִתְוַדֶּה	יִתְוַדֶּה	הִתְוַדֵּה	לְהִתְוַדּוֹת