דין
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] דִּין
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דין |
| הגייה* | din |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־ן |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' דִּינִים, דִּינֵי־ |
- הכללים וההחלטות המחייבים. לרוב מדובר בקביעות של רשות מוסמכת שנעשו בחיקוק או בפסיקה, כגון: חוקים, תקנות, פסיקות בתי משפט או ההלכה הדתית.
-
- הגורם בכוונה תחילה למותו של אדם ייאשם ברצח, ודינו מאסר עולם ועונש זה בלבד.
- המחדל מוגדר בחוק העונשין כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.
- נהוג לחלק את תחומי המשפט לשניים: דיני ממונות ודיני נפשות.
- "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים יז, ח)
-
- דיון משפטי שמטרתו בירור טענות הצדדים והכרעה בתביעות או באישומים פליליים.
-
- נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי היות שיש לו חסינות.
- "כל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות" (משנה, מסכת פאה, פרק ח, משנה ט)
- "שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ" (ירמיהו ה, כח)
-
- מה שראוי, צודק, סביר והגיוני.
-
- "הלא מן הדין והיושר לעמוד לימין הצרפתים" ("מחשבות ומעשים, 14", אלחנן ליב לוינסקי)
- "אנחנו – אומר הצדיק – בוטחים בך, מן הדין שתבטח גם בנו! מעט בטחון, רבונו של עולם!" ("חורבן בית צדיק", י"ל פרץ)
-
[עריכה] גיזרון
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית - דִּינָא; אכדית - dīnu, תביעה או החלטה משפטית.
[עריכה] מובאות נוספות
[עריכה] 1
- "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (אסתר א, יג)
[עריכה] 2
- "הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה" (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א)
[עריכה] צירופים
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] תרגום
[עריכה] ראו גם
השורש ד-ו-ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו, ולעתים נוטה בגזרת נחי ע"י.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ד-ו-ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | דָּן | דָּן | יָדוּן או יָדִין | דּוּן | לָדוּן או לָדִין |
| נִפְעַל | נָדוֹן או נִדּוֹן | נָדוֹן או נִדּוֹן | יִדּוֹן | הִדּוֹן | לְהִדּוֹן |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | דִּיֵּן | מְדַיֵּן | יְדַיֵּן | דַיֵּן | לְדַיֵּן |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן | מִתְדַּיֵּן או מִדַּיֵּן | יִתְדַּיֵּן או יִדַּיֵּן | הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן | לְהִתְדַּיֵּן או לְהִדַּיֵּן |
[עריכה] דַיָּן
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דיין |
| הגייה* | dayan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־ן |
| דרך תצורה | |
| נטיות | דַּיַּן־; ר' דַּיָּנִים, דַּיָּנֵי־ |
- שופט בבית דין רבני או בבית דין דתי אחר.
-
- "ועזבתי את המחוצף, והלכתי אל הדיין, ושלחתי את האברך שמש, להזמינו לדין, אך האברך לא בא –ונשתקע כל העסק" ("מסיפורי יוחנן המלמד", י"ל פרץ).
-
- ארכאי כל שופט שיושב בדין ומכריע בתביעות בין בעלי דין.
-
- "כל מי שהוא חכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו" (תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ז, הלכה א).
- "וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ" (שמואל א כד, טו)
-
[עריכה] גיזרון
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית - דַּיָּנָא; אכדית - daiānu.
[עריכה] צירופים
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] תרגום
- אנגלית: rabbinical judge, judge
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
השורש ד-ו-ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו, ולעתים נוטה בגזרת נחי ע"י.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ד-ו-ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | דָּן | דָּן | יָדוּן או יָדִין | דּוּן | לָדוּן או לָדִין |
| נִפְעַל | נָדוֹן או נִדּוֹן | נָדוֹן או נִדּוֹן | יִדּוֹן | הִדּוֹן | לְהִדּוֹן |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | דִּיֵּן | מְדַיֵּן | יְדַיֵּן | דַיֵּן | לְדַיֵּן |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן | מִתְדַּיֵּן או מִדַּיֵּן | יִתְדַּיֵּן או יִדַּיֵּן | הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן | לְהִתְדַּיֵּן או לְהִדַּיֵּן |