דין

דִּין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דין
הגייה*	din
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ן
דרך תצורה
נטיות	ר' דִּינִים, דִּינֵי־

1. הכללים וההחלטות המחייבים. לרוב מדובר בקביעות של רשות מוסמכת שנעשו בחיקוק או בפסיקה, כגון: חוקים, תקנות, פסיקות בתי משפט או ההלכה הדתית.

   • הגורם בכוונה תחילה למותו של אדם ייאשם ברצח, ודינו מאסר עולם ועונש זה בלבד.
   • המחדל מוגדר בחוק העונשין כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.
   • נהוג לחלק את תחומי המשפט לשניים: דיני ממונות ודיני נפשות.
   • "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים יז, ח)

2. דיון משפטי שמטרתו בירור טענות הצדדים והכרעה בתביעות או באישומים פליליים.

   • נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי היות שיש לו חסינות.
   • "כל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות" (משנה, מסכת פאה, פרק ח, משנה ט)
   • "שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ" (ירמיהו ה, כח)

3. מה שראוי, צודק, סביר והגיוני.

   • "הלא מן הדין והיושר לעמוד לימין הצרפתים" ("מחשבות ומעשים, 14", אלחנן ליב לוינסקי)
   • "אנחנו – אומר הצדיק – בוטחים בך, מן הדין שתבטח גם בנו! מעט בטחון, רבונו של עולם!" ("חורבן בית צדיק", י"ל פרץ)

גיזרון

1. המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית - דִּינָא; אכדית - dīnu, תביעה או החלטה משפטית.

מובאות נוספות

1

• "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (אסתר א, יג)

2

• "הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה" (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א)

צירופים

בית דין בעל דין גזר דין דין ודברים דין וחשבון דין פרוטה כדין מאה דין תורה דיני אישות דיני ממונות דיני נפשות הוא הדין הכרעת דין חומר הדין

יום הדין ייקוב הדין את ההר כדת וכדין לית דין ולית דיין לפנים משורת הדין מידת הדין עיוות דין עורך דין עושה דין לעצמו עינוי דין פסק דין שורת הדין

מילים נרדפות

• הלכה
• חוק
• משפט

תרגום

• אנגלית: precept‏, law, ‏‏justice‏‏

ראו גם

• בית משפט
• דינא דמלכותא דינא
• פסיקה
• צדק

השורש דון

השורש ד-ו-ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו, ולעתים נוטה בגזרת נחי ע"י.

נטיות הפעלים

ד-ו-ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	דָּן	דָּן	יָדוּן או יָדִין	דּוּן	לָדוּן או לָדִין
נִפְעַל	נָדוֹן או נִדּוֹן	נָדוֹן או נִדּוֹן	יִדּוֹן	הִדּוֹן	לְהִדּוֹן
הִפְעִיל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּיֵּן	מְדַיֵּן	יְדַיֵּן	דַיֵּן	לְדַיֵּן
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	מִתְדַּיֵּן או מִדַּיֵּן	יִתְדַּיֵּן או יִדַּיֵּן	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	לְהִתְדַּיֵּן או לְהִדַּיֵּן

דַיָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דיין
הגייה*	dayan
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ן
דרך תצורה
נטיות	דַּיַּן־; ר' דַּיָּנִים, דַּיָּנֵי־

1. שופט בבית דין רבני או בבית דין דתי אחר.

   • "ועזבתי את המחוצף, והלכתי אל הדיין, ושלחתי את האברך שמש, להזמינו לדין, אך האברך לא בא –ונשתקע כל העסק" ("מסיפורי יוחנן המלמד", י"ל פרץ).

2. ארכאי כל שופט שיושב בדין ומכריע בתביעות בין בעלי דין.

   • "כל מי שהוא חכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו" (תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ז, הלכה א).
   • "וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ" (שמואל א כד, טו)

גיזרון

1. המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית - דַּיָּנָא; אכדית - daiānu.

צירופים

• לית דין ולית דיין

מילים נרדפות

• שופט

תרגום

• אנגלית: rabbinical judge‏, judge‏‏‏‏

ראו גם

• בית דין
• בית משפט
• הלכה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: דיין

השורש דון

השורש ד-ו-ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו, ולעתים נוטה בגזרת נחי ע"י.

נטיות הפעלים

ד-ו-ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	דָּן	דָּן	יָדוּן או יָדִין	דּוּן	לָדוּן או לָדִין
נִפְעַל	נָדוֹן או נִדּוֹן	נָדוֹן או נִדּוֹן	יִדּוֹן	הִדּוֹן	לְהִדּוֹן
הִפְעִיל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּיֵּן	מְדַיֵּן	יְדַיֵּן	דַיֵּן	לְדַיֵּן
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	מִתְדַּיֵּן או מִדַּיֵּן	יִתְדַּיֵּן או יִדַּיֵּן	הִתְדַּיֵּן או הִדַּיֵּן	לְהִתְדַּיֵּן או לְהִדַּיֵּן