דחליל
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
[עריכה] דַּחְלִיל
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
דחליל |
| הגייה* |
dakhlil |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ד-ח-ל |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' דַּחְלִילִים |
- צורת אדם עשויה סמרטוטים, ענפים, בגדים ישנים, קש, ואשר מעמידים כדי להבריח את הציפורים שלא יזיקו לצמחים ולפרות.
-
- הן שרות ומנתרות בשביל / וחושבות הן שאני דחליל. (צפרים בראש, שמרית אור).
- אדם שמראהו מרושל, שבגדיו מרושלים, שמראהו אינו נעים.
-
- תשתוק שם דחליל ותפסיק לפטפט כאן! / ראשים של קופים, וכרובים על מקל! (אסור לקלל, יחיאל מוהר)
- לפי לשון חז"ל, דלא מתיי עורב טומאה... וסגיא בדחלולי בעלמא. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כז, עמוד ב). מהשרש הארמי דחל שפירושו קרוב לפחד, יראה כמו בביטויבדחילו ורחימו =ביראה ואהבה.
