עברית חדשה חותם רשמי של בעל סמכות (אדם או מוסד) למסמך, להתנהגות או לפעולה.
"כאשר הדברים מפורטים היטב... משתדל בית הדין להסביר שלא יוכל לתת גושפנקה לסעיף המסוים הזה, כי אין לדרוש פסק דין רבני לדבר שיש בו חילול שבת בעליל, מוצהר, גלוי וידוע" (הרב לאו, עיתון "הארץ")
מפרסית: anguš(t)-pānak, "חותם" דרך ארמית - "גושפנקא", באותה משמעות.[1][2]
כמילים רבות אחרות שהגיעו לעברית מארמית (משכנתה, אסמכתה ודומותיהן), גם גושפנקה קיבלה צורה עברית אופיינית: סיומת האל"ף הומרה בה"א (בהתאם להחלטת האקדמיה) והטעמת המילה שונתה ממלעיל למלרע.