גמם

גָּמַם (גם: גַּם)[עריכה]

לשון חז"ל גדע, כרת, קצץ עד לבסיסו.
- "הגומם את כרמו פחות מטפח חייב ערלה מפני מראית עין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ" (תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק א', הלכה ו')
- " אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית, מפני שהיא עבודה. רבי יהודה אומר, כדרכה, אסור; אלא או מגביה עשרה טפחים, או גומם מעם הארץ" (משנה, מסכת שביעית, פרק ד', משנה ה')
- " אם רצה גומם עד פחות מטפח וזורע ואחר כך משרש" (כלאיים, פרק ב', משנה ד' )

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לשון חז"ל גדע, כרת, קצץ עד לבסיסו.
- "הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרות, מה בעליו עושים לו, מגממים אותו" (בראשית רבה, נ"ח, פרשה ל"ח, סימן ט')

השורש מצוי במשנה בצורות העתיד: יגם, ”נִּגְמַם“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ח, משנה ט) מקביל בהוראתו לשורש ק-צ-ץ.

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השורש ג־מ־ם ניטה בבניין קל על-פי גזרת הכפולים או על-פי גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על-פי גזרת השלמים.

ג־מ־ם	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גַּם או גָּמַם	גַּם או גּוֹמֵם (ב׳ פעוּל: גָּמוּם)	יָגֹם אוֹ יִגְמֹם	גֹּם אוֹ גְּמֹם	לָגֹם או לִגְמֹם
נִפְעַל	נִגְמַם	נִגְמָם	יִגָּמֵם	הִגָּמֵם	לְהִגָּמֵם
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	גִּמֵּם	מְגַמֵּם	יְגַמֵּם	גַּמֵּם	לְגַמֵּם
פֻּעַל	גֻּמַּם	מְגֻמָּם	יְגֻמַּם	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְגַּמֵּם	מִתְגַּמֵּם	יִתְגַּמֵּם	הִתְגַּמֵּם	לְהִתְגַּמֵּם