מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
גוי |
| הגייה* |
goy |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
נ' גּוֹיָה; ר' גּוֹיִים, גּוֹיֵי־ |
- עברית מקראית עם, קבוצה גדולה של אנשים שלהם שיש ביניהם קשר אתני ותרבותי.
-
- "כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ" (ירמיהו ו, כב)
- עברית משנאית, עברית מודרנית אדם שאינו יהודי.
-
- על פי ההלכה, אסור ליהודי להעסיק שכיר בשבת, בין אם השכיר הוא יהודי ובין אם הוא גוי.
- "אין משכירין כלים לגוי בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר" (תוספתא, מסכת שבת, פרק יג, הלכה י)
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] מידע נוסף
במגילות ים המלח, בחיבור הקרוי "ברית דמשק", כבר ניתן למצוא שימוש במילה גויים במובן המשנאי.
דוד קמחי מציע ב'ספר השורשים' הסבר לשינוי הסמנטי שהתפתח: "ורבותינו הרגילו בלשונם לקרוא לאיש אחד שאינו מישראל גוי, והיה ההרגל הזה אצלם לפי שכל איש שהיו רוצים לזכור שאינו מישראל רק מגוי אחר ולא נתברר אצלם מאיזה גוי הוא אם אדומי או ישמעאלי או משאר האומות, לפיכך היו אומרים גוי – כלומר שהוא מגוי אחר שאינו ישראל"
ניתן להציע בדרך שונה במקצת, שהשינוי התפתח דרך צורת הרבים של המילה. כבר בתנ"ך שימשה המילה גויים במובן של אומות העולם מלבד ישראל (למשל בפסוק: "כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה (ירמיהו, י, ב). ובכן, אם האומות האחרות נקראים גויים, הרי טבעי שהיחיד מתוכם ייקרא גוי. המשמעות החדשה נולדה כ'גזירה לאחור' מצורת הרבים.
