גבה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
גבה |
| שורש וגזרה |
ג־ב־הּ |
| בניין |
פָּעַל |
- לשון המקרא התרומם, היה מעל סביבתו; גדל במרחק שבין קצהו התחתון לקצהו העליון.
-
- "וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה." (שמואל א י – פסוק כג)
- "עַל כֵּן גָּבְהָה קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ." (יחזקאל לא – פסוק ה)
- "הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ." (איוב לה – פסוק ה)
- בהשאלה (1) התגאה, חשב גדולות על עצמו.
-
- "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם." (ישעיהו ג – פסוק טז)
- "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי." (תהלים קלא – פסוק א)
- "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ." (איוב לו – פסוק ז)
- "כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף." (דברי הימים ב לב – פסוק כה)
- נשגב, התעלה.
-
- "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה." (דברי הימים ב יז – פסוק ו)
- "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף." (איוב ה – פסוק ז)
- מקראי. השוו לארמית: גְּבַהּ; לערבית: جَبًهةٌ (מצח), جَبًهةً (התבלטות המצח); לאשורית: gabāni.[1]
[עריכה] מילים נרדפות
- ↑ "גָבַהּ", לקסיקון Brown-Driver-Briggs, עמוד 170.
השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ג־ב־הּ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
גָּבַהּ |
גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ |
יִגְבַּהּ |
גְּבַהּ |
לִגְבֹּהַּ |
| נִפְעַל |
נִגְבַּהּ |
נִגְבָּהּ |
יִגָּבַהּ |
הִגָּבַהּ |
לְהִגָּבַהּ |
| הִפְעִיל |
הִגְבִּיהֵּ |
מַגְבִּיהֵּ |
יַגְבִּיהֵּ |
הַגְבַּהּ |
לְהַגְבִּיהֵּ |
| הֻפְעַל |
הֻגְבַּהּ |
מֻגְבָּהּ |
יֻגְבַּהּ |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
גִּבַּהּ |
מְגַבֵּהַּ |
יְגַבַּהּ |
גַּבַּהּ |
לְגַבַּהּ |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְגַּבַּהּ |
מִתְגַּבֵּהַּ |
יִתְגַּבַּהּ |
הִתְגַּבַּהּ |
לְהִתְגַּבַּהּ |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
גבה |
| שורש וגזרה |
ג־ב־ה א |
| בניין |
פָּעַל |
- לשון חז"ל אסף חוב, תשלום או תמורה.
-
- לשון חז"ל. השוו לערבית: جَبَا; לארמית: גְּבָא.[2]
- ↑ "גבה", לקסיקון Brown-Driver-Briggs, עמוד 170.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
גיבה |
| שורש וגזרה |
ג־ב־ה ב |
| בניין |
פִּעֵל |
- עברית חדשה תמך, סיע.
- עברית חדשה, גזירת פּׁעל מגב; כנראה בהשפעת שפות לועזיות (ראה אנגלית).
[עריכה] גָּבֹהַּ
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
גבוה |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
ג־ב־הּ |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' גְבֹהִים |
- לשון המקרא שיש מרחק בינו לבין מה שמתחתיו, שקצהו העליון מרוחק מקצהו התחתון, נמצא מעל סביבתו, מתרומם מעל סביבתו.
-
- "וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים." (בראשית ז – פסוק יט)
- "וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם." (שמואל א ט – פסוק ב)
- "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב." (שמואל א טז – פסוק ז)
- "כִּי רָם יְהוָה וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע." (תהלים קלח – פסוק ו)
- "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וְהַגָּבֹהַ הַשְׁפִּיל." (יחזקאל כה – פסוק לא)
- בהשאלה גאה.
-
- "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה." (ישעיהו ה – פסוק טו)
- "מלושני [מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל." (תהלים קא – פסוק ה)
[עריכה] מילים נרדפות
השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ג־ב־הּ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
גָּבַהּ |
גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ |
יִגְבַּהּ |
גְּבַהּ |
לִגְבֹּהַּ |
| נִפְעַל |
נִגְבַּהּ |
נִגְבָּהּ |
יִגָּבַהּ |
הִגָּבַהּ |
לְהִגָּבַהּ |
| הִפְעִיל |
הִגְבִּיהֵּ |
מַגְבִּיהֵּ |
יַגְבִּיהֵּ |
הַגְבַּהּ |
לְהַגְבִּיהֵּ |
| הֻפְעַל |
הֻגְבַּהּ |
מֻגְבָּהּ |
יֻגְבַּהּ |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
גִּבַּהּ |
מְגַבֵּהַּ |
יְגַבַּהּ |
גַּבַּהּ |
לְגַבַּהּ |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְגַּבַּהּ |
מִתְגַּבֵּהַּ |
יִתְגַּבַּהּ |
הִתְגַּבַּהּ |
לְהִתְגַּבַּהּ |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
גובה |
| הגייה* |
gova |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ג־ב־הּ |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' גבהים |
- לשון המקרא מדת הרום מעל, מדת המרחק בין הקצה התחתון לקצה העליון.
-
- "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים." (עמוס ב – פסוק ט)
- "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת." (שמואל א יז – פסוק ד)
- "וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן." (יחזקאל א – פסוק יח)
- "הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ." (איוב כב – פסוק יב)
- בהשאלה גאוה, תחושת חשיבות יתר.
-
- "שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ." (ירמיהו מח – פסוק כט)
- "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו." (תהלים י – פסוק ד)
- פאר.
-
- "עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ." (איוב מ – פסוק י)
- [גאומטריה] קטע מקודקוד לצלע המאונך לצלע במצולעים מסוימים.
-
- שטח המשולש שווה למכפלת הצלע בגובה היורד אליה חלקי שתיים.
- [מוזיקה] התדר של צליל כפי שהוא נקלט ונתפס אצל השומע.
השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ג־ב־הּ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
גָּבַהּ |
גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ |
יִגְבַּהּ |
גְּבַהּ |
לִגְבֹּהַּ |
| נִפְעַל |
נִגְבַּהּ |
נִגְבָּהּ |
יִגָּבַהּ |
הִגָּבַהּ |
לְהִגָּבַהּ |
| הִפְעִיל |
הִגְבִּיהֵּ |
מַגְבִּיהֵּ |
יַגְבִּיהֵּ |
הַגְבַּהּ |
לְהַגְבִּיהֵּ |
| הֻפְעַל |
הֻגְבַּהּ |
מֻגְבָּהּ |
יֻגְבַּהּ |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
גִּבַּהּ |
מְגַבֵּהַּ |
יְגַבַּהּ |
גַּבַּהּ |
לְגַבַּהּ |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְגַּבַּהּ |
מִתְגַּבֵּהַּ |
יִתְגַּבַּהּ |
הִתְגַּבַּהּ |
לְהִתְגַּבַּהּ |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[5]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[6]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
גבה |
| הגייה* |
gaba |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' גַּבּוׁת |
- לשון המקרא השערות שבמצח מעל העין.
-
- "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו." (ויקרא יד – פסוק ט)