ברח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

בָּרַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ברח
שורש וגזרה ב־ר־ח, גזרת השלמים, ל"ג
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא התרחק במהירות, עפ"ר בכדי שלא ישיגוהו.
    • ”וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי־מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר, מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.“ (בראשית טז, פסוק ח)
    • ”וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.“ (שמות ב, פסוק טו)
    • ”וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם, קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם...“ (שמואל ב׳ טו, פסוק יד)
    • ”וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל עָמוֹס – חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.“ (עמוס ז, פסוק יב)
    • ” וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יהוה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ...“ (יונה א, פסוק ג)
    • ”אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?“ (תהלים קלט, פסוק ז)
  2. לשון המקרא חלף במהירות.
    • ”וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ; בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה.“ (איוב ט, פסוק כה)
    • ”כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל; וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד.“ (איוב יד, פסוק ב)

גיזרון[עריכה]

  • המילה קיימת בשפות שנות נוספות המשמעויות דומות - פיניקית: 𐤁𐤓𐤇 (ברח) - עזב, הסתלק; אוגריתית: 𐎁𐎗𐎈 (ברח) - בורח, מתפתל; ערבית: بَرِحَ (בַּרִחַ) -נטש, עזב.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש ברח
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית תעופה ובריחה
גזרה גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון המקרא


נטיות הפעלים[עריכה]

ב־ר־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּרַח בּוֹרֵחַ יִבְרַח בְּרַח לִבְרֹחַ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִבְרִיחַ מַבְרִיחַ יַבְרִיחַ הַבְרַח לְהַבְרִיחַ
הֻפְעַל הֻבְרַח מֻבְרָח יֻבְרַח -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]