בעל
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
[עריכה] בַּעַל א
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
בעל |
| הגייה* |
ba'al |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ב־ע־ל |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
ר' בְּעָלִים; נסמך: בַּעַל־, נ' בַּעֲלַת־, ר' בַּעֲלֵי־, נ"ר בַּעֲלוֹת־ |
- אדון, שליט.
-
- "דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי" (שופטים ט ג)
- מי שהקנין או הרכוש שיך לו.
-
- "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כב ז)
- "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כא כח)
- "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתֹו" (קהלת ה יב)
- מי שיש לו אשה.
-
- נסמך מי או מה שיש לו דבר, תכונה, מאפין, או ענין (הסומך).
-
- "הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת" (ישעיהו מא ט)
- "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" (קהלת י יא)
- "וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם" (דניאל ח ו)
- "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם אדני נֹקֵם אדני וּבַעַל חֵמָה" (נחום א ב)
- "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז יז)
- "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר" (שמואל א כח ז)
- "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם אדני נֹקֵם אדני וּבַעַל חֵמָה" (מלכים א יז יז)
- מפרוטו-שמית: -ba'l*. המילה נמצאת בכל השפות השמיות: אכדית bēlu, אוגריתית ופיניקית bʕl, ערבית بَعْل (לאשה).
- במקורה אדון (ראה בעל ב להלן), מי שהרכוש שיך לו, וגם במובנים האחרים שלעיל.
[עריכה] בַּעַל ב
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
בעל |
| הגייה* |
ba'al |
| חלק דיבר |
שם־עצם פרטי |
| מין |
זכר |
| שורש |
ב־ע־ל |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
ר' בְּעָלִים; נסמך: בַּעַל־ |
- שמו של האל הראשי אל הרעם הברק והגשם, בארצות מזרח הים התיכון בעת העתיקה.
-
- "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ" (מלכים א טז לא)
- מקרא. ראה בעל א לעיל במובן "אדון".
[עריכה] בַּעַל ג
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
בעל |
| הגייה* |
ba'al |
| חלק דיבר |
שם־תאר |
| מין |
זכר |
| שורש |
ב־ע־ל |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
|
- כנוי לחקלאות התלויה בגשמים ללא השקיה ממקורות קרקעים. (שדה) המקבל את מימיו אך ורק מן הגשמים.
-
- "מעין היוצא בתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה" (תוספתא מועד קטן א א)
- "במה דברים אמורים, בשל שקיא אבל בשל בעל שמנע הימנו שתי מרבעות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים: שלש" (תוספתא שביעית ב ד)
- לשון חז"ל משורש מקראי. מושאל משמו של בעל ב כאל הגשם.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
בעל |
| שורש וגזרה |
ב־ע־ל, ע"ג |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- רק במקרא שלט, היה אדון.
-
- "אדני אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ" (ישעיהו כו יג)
- נשא אשה.
-
- "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו סב ה)
- מימוש הנשואים בביאה.
-
- "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד א)
- "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא יג)
- קיֵּם מגע מיני.
-
- מקראי. השימוש במובן (4) מופיע לראשונה בלשון חז"ל.