בעל

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בַּעַל א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בעל
הגייה* ba'al
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־ע־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר' בְּעָלִים; נסמך: בַּעַל־, נ' בַּעֲלַת־, ר' בַּעֲלֵי־, נ"ר בַּעֲלוֹת־
  1. אדון, שליט.
    • "דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי" (שופטים ט ג)
  2. מי שהקנין או הרכוש שיך לו.
    • "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כב ז)
    • "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כא כח)
    • "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתֹו" (קהלת ה יב)
  3. מי שיש לו אשה.
    • "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב ד)
  4. נסמך מי או מה שיש לו דבר, תכונה, מאפין, או ענין (הסומך).
    • "הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת" (ישעיהו מא ט)
    • "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" (קהלת י יא)
    • "וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם" (דניאל ח ו)
    • "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם אדני נֹקֵם אדני וּבַעַל חֵמָה" (נחום א ב)
    • "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז יז)
    • "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר" (שמואל א כח ז)
    • "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם אדני נֹקֵם אדני וּבַעַל חֵמָה" (מלכים א יז יז)

מקור[עריכה]

  • מפרוטו-שמית: -ba'l*. המילה נמצאת בכל השפות השמיות: אכדית bēlu, אוגריתית ופיניקית bʕl, ערבית بَعْل (לאשה).
  • במקורה אדון (ראה בעל ב להלן), מי שהרכוש שיך לו, וגם במובנים האחרים שלעיל.

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש בעל

בַּעַל ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בעל
הגייה* ba'al
חלק דיבר שם־עצם פרטי
מין זכר
שורש ב־ע־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר' בְּעָלִים; נסמך: בַּעַל־
  1. שמו של האל הראשי אל הרעם הברק והגשם, בארצות מזרח הים התיכון בעת העתיקה.
    • "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ" (מלכים א טז לא)

מקור[עריכה]

  • מקרא. ראה בעל א לעיל במובן "אדון".

צרופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: Baal‏‏‏‏‏


השורש בעל

בַּעַל ג[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בעל
הגייה* ba'al
חלק דיבר שם־תאר
מין זכר
שורש ב־ע־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות
  1. כנוי לחקלאות התלויה בגשמים ללא השקיה ממקורות קרקעים. (שדה) המקבל את מימיו אך ורק מן הגשמים.
    • "מעין היוצא בתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה" (תוספתא מועד קטן א א)
    • "במה דברים אמורים, בשל שקיא אבל בשל בעל שמנע הימנו שתי מרבעות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים: שלש" (תוספתא שביעית ב ד)

מקור[עריכה]

  • לשון חז"ל משורש מקראי. מושאל משמו של בעל ב כאל הגשם.

נגודים[עריכה]

צרופים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש בעל

בָּעַל[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא בעל
שורש וגזרה ב־ע־ל, ע"ג
בניין פָּעַל (קל)
  1. רק במקרא שלט, היה אדון.
    • "אדני אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ" (ישעיהו כו יג)
  2. נשא אשה.
    • "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו סב ה)
  3. מימוש הנשואים בביאה.
    • "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד א)
    • "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא יג)
  4. קיֵּם מגע מיני.

מקור[עריכה]

  • מקראי. השימוש במובן (4) מופיע לראשונה בלשון חז"ל.

תרגום[עריכה]


ראו גם[עריכה]


השורש בעל